הפקולטה לאמנויות התכנית הרב תחומית באמנויות מושגי יסוד בסוציולוגיה של האמנות תשס"ז, סמסטר ב' בחינת בית שנה ג', תואר ראשון התכנית הרב תחומית באמנויות.
                                                                                                                                         
2 1.8.2007
קטע א מיכאל גרובמן, אוצר התערוכה "אמנות מובנת", קבע בראיון שנתן ב-
2 3 בפברואר 1993:
"יש באמנות שלנו שכבות עמוקות שצריך להיות מומחה גדול כדי להבין אותם, אבל אנחנו גם נותנים אפשרות לאנשים ללמוד משהו רק מהקליפה החיצונית לפני הפרשנויות".
משנשאל, האם אין זו גישה פופוליסטית, הוסיף: "זה בכלל לא פופוליזם.
אמנות לא יכולה להתבסס על חשיבה יוקרתית ואליטיסטית. מי שאומר שאמנות היא רק למומחים פשוט משקר. ההכרזה על אמנות מובנת היא מילכוד; אסור שבן אדם יחשוב שאמנות יכולה בכלל להיות מובנת. אנחנו חייבים לגשת אליה בראש פתוח ואז לראות הרבה יותר דברים. אנחנו שולחים לצופים גלגלי הצלה להאחז בהם, אבל מי שיחשוב שאם תפס את הגלגל, הגיע כבר לחוף מבטחים, כמובן טועה מאוד: מה שנראה על פני השטח הוא רק ההתחלה של הבנת העניין. מי שיבין את הסיסמאות כפשוטן נמצא בצרה".
                                                                                                                                                                (חדשות, 23.2.93, עמ'
3 3) מיכאל גרובמן, אוצר התערוכה "אמנות מובנת", לעיתון חדשות בתאריך
2 3.2.93 מציג סתירה בהתייחסו לזהות הצופה אליו פונה התערוכה. בתחילה טוען גרובמן כי האמנות בתערוכה בעלת "שכבות עמוקות" דבר המחייב את הצופה בה "להיות מומחה גדול כדי להבין אותה", אולם הוא ממשיך וטוען כי "מי שאומר שאמנות היא רק למומחים פשוט משקר". הוא ממשיך בטענה ש"מי שיבין את הסיסמאות כפשוטן נמצא בצרה". נשאלת השאלה כיצד ניתן ליישב את טענותיו הסותרות של גרובמן, האם הצופה בתערוכה חייב להיות מומחה על מנת להבין את התערוכה או שמא המסרים שנושאת התערוכה יהיו נהירים לו גם אם איננו מומחה. גרובמן מוסיף מסר נוסף שהינו סוג של מילכוד – מכיוון והצופה אינו מומחה הוא יבין את התערוכה על פי מסרים צרים ויחשוב שהיא מובנת לו, מחד, אך מאידך לא יהיה מודע לרבדים הנוספים שאינם מובנים לו ולכן הוא יהיה ב-"צרה". את טענותיו של גרובמן ניתן להסביר וליישב באמצעות משנתם של פ. בורדייה (Bourdieu), א. אקו (Eco), ו.
בנימין (Benjamin) ות. אדורנו (Adorno).
גרובמן, כמו אקו, מאמין כי היצירה אינה –