שאלת המחקר ונושא העבודה:
כיצד מיתוס הצבר בחברה ובקולנוע, השפיע על אפיון דמותם של ניצולי השואה ויוצאי עדות המזרח, בקולנוע הישראלי?.
השערת המחקר:
ברצוני להוכיח בעבודתי כי מיתוס הצבר, הוא זה שתרם להתייחסות השלילית והסטריאוטיפית של החברה ושל התרבות (ובפרט הקולנוע) לניצולי השואה ולעולים המזרחיים.
מיתוס הצבר עבר עם התקופות שינויים, וניתן לומר כי הוא התרכך עם השנים. ע"פ סקירת מאמרים, וניתוח מפורט של סרטים מאוחרים ("מטאליק בלוז" ו"ללכת על המים"), אנסה להוכיח כי למרות "הריכוך" שעברה דמותו של הצבר הישראלי הציוני, עדיין דמויות ה"אחר" (ניצולים ומזרחיים) מוצגים באופן סטיגמטי, ובמקרים מסוימים אף כנחותים יותר מהאליטה הישראלית הצברית.
תוכן עניינים- מבוא: —
ע"מ: 4-5
פרק א': "שוליות או שוליות מדומה". דמות "האחר",דמיון ושוני בין ניצולים ומזרחיים
ע"מ: 6-11
פרק ב': הנורמה הצברית והשפעתה על ייצוג ה"אחרים"- ניצולים ומזרחיים
ע"מ:12-19
פרק ג': האם היחס משתנה/מתרכך לאחרונה? מסקנות תוך כדי התמקדות בסרטים "ללכת על המים" ו"מטאליק בלוז" -…
ע"מ: 20-23
סיכום: -..
ע"מ: 24-
5 ביבליוגרפיה:
ע"מ : 26-27
פילמוגרפיה:
ע"מ: 28
מבוא
קולנוע, כמו כל אמצעי תקשורת הינו כלי המשמש להעברת מסרים ולהצגת מיתוסים של חברה. החברה הישראלית קמה ונבנתה על שורשיה של הציונות, אשר נטעה אידיאולוגיה חזקה והיוותה בסיס איתן להקמתה של מדינת ישראל.
הנורמה הצברית היוותה כמעין סמל לאידיאל ה"צבר" או כפי שנהגו לכנותו "היהודי החדש", אותו עולה חדש אשר השיל מעצמו את עול הגלות, את סממניה ותרבותה ו"ברא" את עצמו מחדש על פי אידיאל הצבר הציוני.
לצד דמותו של הצבר האולטימטיבי עמדו בשולי החברה הישראלית דמויות הזרים "האחרים" כניצולי השואה והעולים המזרחיים. שעקב שונותם, גלותיותם ומוצאם, לא התאימו לנורמה הצברית. אותם עולים נדרשו בעל כורחם מרגע הגעתם לארץ, לוותר על תרבותם, שפתם, ומנהגיהם, ולאמץ את התרבות, המנהגים והמנטאליות הצברית הישראלית.
הן הניצולים והן המזרחיים נחשבו לקבוצות שוליים בחברה הישראלית. שתיהן לא היו רצויות, לא התקבלו בזרועות פתוחות בשעה שעלו ארצה ("שארית הפליטה", "עלייה מארצות ערב"), ואת שתיהן ניסו להעביר בתוך "כור ההיתוך"- דהיינו להפוך אותם לצברים ראויים למדינה הצעירה.
אם נביט אל האספקט הקולנועי, נגלה כי ניתן לנתח את דמויותיהן של ניצולי השואה והעולים המזרחיים בדרך דומה דהיינו:
כ"אחרים", מנודים, שונים, אנשים הנמצאים בשולי החברה. הסביבה החברתית, תכונות האופי, המראה החיצוני, תעסוקה, ומצבם הכלכלי של העולים הניצולים ושל עולי ארצות ערב היה כמעט דומה. ניצולי השואה תויגו כמשוגעים, חסרי השכלה, גנבים, רמאים, בעלי בעיות נפשיות ובטלנים. המזרחים תוארו כחסרי תרבות, חסרי השכלה, מביאי מחלות, נחותים, עניים, כוח עבודה זול. מולם תמיד תוארו ה"אשכנזים" הצברים כמעין זן נעלה, כסמל לתרבות, לציונות, לישראליות האמיתית.
בשנותיו הראשונות של הקולנוע הישראלי, דמויות ה"אחרים" מתוארות באופן מאוד שטחי וסימבולי שמטרתו בעיקר להאיר את דמותו של הצבר, ואת גודלו של האתוס והנורמה הצברית ציונית. החל משנות השבעים ואילך, דמויות השוליים מתחילות לתפוס מקום מרכזי יותר בסרטים, ואנו זוכים לראשונה להצצה לעולמם הפרטי, האישי והמרגש.  אך עדיין, למרות שדמויות השוליים עומדות במרכז המסך, הן נגועות באותן סטריאוטיפים שהיו אופייניים להם בתקופות עברו, סטריאוטיפים שלא חלפו עדיין גם מהחברה.
כמו כן, העימות המרכזי של אותן דמויות יהיה תמיד אל מול הממסד/הקיבוץ, המסמלים את האשכנזיות והצבריות.
  מיתוס הצבר אמנם עבר עם השנים שינויים משמעותיים, התרכך ונחלש. אך בבסיסו היה וככל הנראה תמיד יישאר, נחלתם של העולים הוותיקים ממוצא אירופאי.  בעבודה זו אנסה להוכיח כי למרות שמיתוס הצבר התרכך עם השנים, והנורמה הצברית כבר לא מטיפה רק לציונות, עבודת אדמה, חוסן ואומץ גברי ויציאה לקרב. עדיין הצגתם של ניצולי השואה והמזרחיים הינה סטריאוטיפית ומביטה מלמטה על האליטה האירופאית צברית, המסמלת את הישראליות האמיתית במיתוס הישראלי.