הקדמה לעבודת רפראט – כ 12 עמודים  (ציון: 95) מטרת העבודה היא דיון ביקורתי בתפיסת האמנות של מרקס ושל הרברט מרקוזה כפי שמוצגת בספרו "המימד האסתטי – התמדת האמנות".
לעבודתי ארבעה חלקים עיקריים. החלק הראשון עוסק בתפיסת האידיאולוגיה והאמנות של מרקס. החלק השני עוסק בביקורת שמעביר מרקוזה על התפיסה האסתטית של המרקסיזם האורתודוכסי. החלק השלישי יעסוק במעמדה האוטונומי של האמנות בהגותו של מרקוזה.
החלק הרביעי מוקדש למסקנות העולות מן הדיון הכללי. תפיסת האידיאולוגיה והאמנות של מרקס                         בהקדמתו ל"ביקורת הכלכלה המדינית", מרקס חושף את הקשר שבין הספרה החומרית (ה – Substructure),  לבין בניין העל, הרובד האידיאולוגי בו באים לידי ביטוי התכנים הפוליטיים והמשפטיים וכן התכנים האינטלקטואליים – הדת, הפילוסופיה והאמנות.             הספירה החומרית, בכל תקופה היסטורית מסוימת , מתאפיינת בקשר של ניצול. מתי מעט אוחזים באמצעי הייצור, באמצעים הטכניים שבאמצעותם מפיקים בני האדם את קיומם מן הטבע, בעוד רובה של האוכלוסייה תלויה במיעוט זה. את העבודה בפועל מבצעת האוכלוסייה המשועבדת (או במקרה של הקפיטליזם – האוכלוסייה השכירה), ואלו משתכרים רק במידה המספקת להם את הנחוץ על מנת שיוכלו להמשיך בתהליך העבודה והייצור. האוחזים באמצעי הייצור, אינם עובדים ונהנים מן העודף אותו מספק הפועל. דוגמא לכך יכולה להוות מדינת העבדים הקדומה, ספרטה למשל, שבה רוב האוכלוסייה היוותה מעמד של עבדים, אוכלוסיית ההלוטים, בעוד הספרטנים עצמם נהנו מפירות עבודתם של אלה ודיכאו אותם בכוח הזרוע.  הדברים נכונים גם לגבי הפיאודליזם וליחסים בין הואסאל אשר הקרקעות עליהן מתבצעת העבודה שייכות לו וכן גם הצמית, הפועל אשר היה מחויב להפריש לו נתח כבד מן התוצרת.             על פי מרקס כל תקופה היסטורית מאופיינת על ידי מידת השכלול שבאמצעי היצור. כאשר חלה תמורה איכותית במישור זה (למשל המעבר מחקלאות לתעשייה כבדה), חל  גם שינוי-