השפעת האומנות על חירות התלמיד עבודה סמינריונית ספטמבר 2008
תוכן עניינים
מבוא. 3
מהיא חירות באומנות. 19
הנחות בסיס ותיאוריה בלמידה יצירתית. 19
אינטליגנציות מרובות-גארדנר. 19
למידה יצירתית. 19
האומנות כאמצעי הבעה. 19
היחס בין התפתחות גרפית לקוגניטיבית. 19
האומנות בחינוך. 19
ביבליוגרפיה. 19
 מבוא
   חיבור זה בא לעסוק בנושא העמוק והרחב של אפשרות האומנות להעצים את חירותו של הלומד. במהלך החודשים בהם חקרתי את הנושא לצורך כתיבת שורות אלו התנדנדה דעתי שוב ושוב בין התשובות האפשריות,הלא והכן. דבר הבא להדגיש את הקושי הטמון בעיסוק בנושא זה.
תחילה היה עלי להגדיר היטב את המונחים, אומנות, חירות, חינוך ואת הקשרים הרבים בניהם. בדרך עברתי  במחוזות המחשבה והשכל האנושי, במבנים והשפעות של חברות שונות על הפרט והיחסים השונים של הפרטים לחברה והשפעתה.
לבסוף הבאתי את כל האמור לידי חיבור המקיף למעשה את מירב הנקודות המשקפות את תרומתם האפשרית של האומנויות לחירות הלומד.
     נקודת המוצא בחיבור זה היא כפי שמגדירה לב ויגוצקי: "מה שמיחד את הפסיכולוגיה האנושית מזו של החיות הוא שהיא נקבעת בידי כוחות חברתיים ותרבותיים". (ויגוצקי.ל. 2003:
7). ויגוצקי התייחס למרקסיזם שעלה בזמנו ולעג לניסיונו ליצור פסיכולוגיה חדשה ע"י "ערבוב של מספר טענות דיאלקטיות ומטריאליסטיות שנגזרו מכתבי מרקס (שם: 6 ). ויגוצקי מראה איך כבר ברכישת השפה יש השפעות של החברה על הפרט.    הוא מכיר בחשיבות ההוראה והחינוך להתפתחות השכלית של הפרט ובמאמרו "חינוך והתפתחות שכלית" טוען כי אצל הילד יש פונקציות שאינן רלוונטיות ולכן "הילד עצמו אינו יכול להציגן כיוון שאינן נתונות עדיין לשליטתו המלאה, אך אם הילד מקבל עזרה ממורה או עמית מיומן יותר אפשר יהיה להציג פונקציות אלא כתוצאה מפעולה משותפת כזו"(שם: 20).
    ויגוצקי טוען כי התודעה היא תוצר של אופן החיים האנושי המאופיין ע"י "הפרקסיס החברתי" (שם: 366). בכך למעשה מצהיר כי הפרט הוא תוצר החברה והתרבות בה הוא גדל עוד מראשית חיו בשעה שהוא רוכש לעצמו אמצעי לתקשר עם סביבתו וכבר שם נגזלת ממנו חירותו האמיתית.    מתוך נקודת מוצא זו אנו מתחילים את המחקר שלנו לכיוון האומנות והחינוך. ניתן לומר כי החינוך במתכונתו הנוכחית הוא כורח חברתי, אישור לכך נותן וילמן ב. בספרו "החופש והמשמעות בחינוך" שם הוא מעלה את השאלה לגבי החופש כמטרת החינוך ומעלה את השאלה המרכזית כל כך האם החינוך "למען הילד או למען החברה?". בספרו דן וילמן במשמעויות של חופש בהקשריו השונים לחינוך ומשמעת כשלבסוף קובע "החינוך פעולה חברתית והחברה המחנכת קובעת את מטרותיו. להסיק מזה שמחובתו של החינוך להעתיק מטרות מצויות בחיי החברה ולראותם את מטרת החינוך" (וולמן.ב. תש"ט: 13). בכך למעשה מצהיר וולמן  כי החברה והמחנך כסוכן שלה, זונחים את רעיון החרות והחופש של הפרט בתהליך החינוכי ומתעלים אותו למטרותיהם הם.
      בחירתי בנושא האפשרות של האומנות להעצים את חירות הלומד למחקר הינה לאור העובדה שבמערכת החינוך היום מוגדר הלומד באופן צר וחד מימדי מאוד. הגדרה זו מוציאה מחוץ ל"תבנית" ילדים ונוער רב, המוגדרים כ "לקויים" בשעה שהלקות היחידה שלהם היא שדרך החשיבה/יצירה/תפישה שלהם שונה מהדרך המוכתבת ומקובלת בבתי הספר. לילדים אלו מצמידים תיוג מגיל רך המוביל לדימוי עצמי נמוך ומלווה בעזרי למידה "מקלים" שכל מטרתם היא "גלגלי עזר" בכדי לקרבם לתפישה המוכתבת על ידי המערכת.       מאבחון, צפייה והשוואה בין  תחומי הלימוד המעטים החופשיים שנותרו כגון אומנות לסוגיה ניתן לראות עד כמה ילדים אלו מתויגים ללא סיבה כמתקשים, בעוד הם מביעים את דרך הלימוד /תפישה שלהם באופנויות רבות כל כך ומגוונות כל כך. יש לשים לב כי כחברה אנו מעבירים דרך מערכת החינוך מסר אכזר וברור לילדינו האומר שיש לישר קו עם המוכר והמצופה ולהדחיק מקוריות, אינדיבידואליות, חדשנות ושונות.  בכך אנו מצמצמים כחברה את חירות הלומד לעצב לו דרך מיוחדת משלו על בסיס יכולותיו וכוחותיו. בעבודה זו אעמוד על חשיבות תחום התוכן אומנות בחינוך כמפלט האחרון בחירות הלומד לדבוק בדרכי חשיבה ופעולה ייחודיים ותואמים לו בתוך המסגרות החינוכיות הקיימות בחברה.
אני מאחלת לך קריאה נעימה!