זכות השתיקה של אנשי ציבור

מקצוע
מילות מפתח , ,
שנת הגשה 2007
מספר מילים 15729
מספר מקורות 80

תקציר העבודה

משפט חוקתי סמינר בנושא:
זכות השתיקה של אנשי ציבור     תאריך:   24.05.07.
תוכן עניינים! א.        מבוא
שאלת מבוא- האם איש הציבור זכאי לזכות שתיקה בשל היותו איש ציבור?
3-4
חלק ראשון ב.        ההתפתחות ההיסטורית שהביאה לידי הענקת זכות השתיקה באנגליה, חקיקה ופסיקה.
4-5
ג.         מדוע המדינה מאפשרת לשתוק?
5-6
ד.        התפתחות זכות השתיקה בחקיקה ובפסיקה בישראל.
6-8
ה.        החיסיון מפני הפללה עצמית.
8-11
ו.         חריגים לזכות השתיקה.
11-12
ז.         זכות השתיקה כנגזרת מחזקת החפות במנהל הציבורי.

1 2-14
ח.        משפט אזרחי.
14
ט.       מבחן הכדאיות וניגוד האינטרסים-האם כדאי לשתוק?
14-16
חלק שני י.         זכות השתיקה של אנשי ציבור.
16-19
יא.      זכות השתיקה של אנשי ציבור-משפט משווה.
20-28
יב.      המצב האקטואלי כיום בארץ.
28-29
יג.       סיכום.
29-30 יד.      נספחים.
30-39
ביבליוגרפיה.
40-43
א.   האם איש הציבור זכאי לזכות שתיקה בשל היותו איש ציבור?
זכות השתיקה באה כדי למנוע מאדם להיקלע לדילמה בה הוא מטלטל בין החובה המוסרית והמשפטית לומר את האמת ובין החולשה האנושית לשקר כדי להציל את עורו, לבין ההסתמכות בביזיון ביהמ"ש, עקב סירובו להעיד.כל אלה נמנעים ע"י זכות השתיקה. זכות השתיקה חדרה לתודעת הציבור כאשר שר הפנים, אריה דרעי, בחר לנצל אותה במהלך כל חקירתו במשטרה בעניין החשדות שהופנו נגדו. לאחר מכן השתמשו בזכות זו אישי ציבור נוספים, ובהם ח"כ נעמי בלומנטל בפרשת "סיטי טאוור" בה מימנה חברת הכנסת שכירת 15 חדרים בבית המלון "סיטי טאוור" ברמת-גן, בהם ישוכנו חברי מרכז הליכוד. לאחר שהפרשה הודלפה והתפוצצה בכותרות, וח"כ בלומנטל הגיעה לחקירה במשטרה, היא שמרה על זכות השתיקה ובתום חקירתה הראשונה הוכנה נגדה טיוטת כתב אישום המייחסת לה עבירות של מתן שוחד ושוחד בחירות. היועץ המשפטי לממשלה דרש מוועדת הכנסת להסיר את חסינותה כדי להגיש נגדה כתב אישום.
בפרשה אחרת נחקר ח"כ שלמה בניזרי במשרדי היחידה הארצית לחקירות הונאה ושמר אף הוא על זכות השתיקה,שכן היה  חשוד שבעת שהיה שר העבודה והרווחה, סיפק לידידו משה סלע, קבלן כוח אדם בתחום העובדים הזרים, מידע על מכסות העובדים שסייע לו לזכות במכרז להבאת עובדים זרים לישראל, ובתמורה קיבל טובות הנאה. על אירועים ופרשיות נוספות כמו ח"כ יצחק הרצוג ואהוד ברק בעניין "פרשת העמותות" וכן הפרשה בעניין גלעד שרון, בנו של ראש הממשלה לשעבר אריק שרון, ארחיב בהמשך.
שתיקתם של אנשי ציבור, בפרט כאשר הם מכהנים בתפקידם, עוררה זעם רב, ועלתה הצעה לחייב איש ציבור לפרוש מתפקידו הציבורי כאשר הוא בוחר לממש את זכות השתיקה.
(מסיבה זו אריאל שרון אף פיטר את בלומנטל מתפקידה כסגנית שר בינואר 2003).
ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, שדנה בסוגיה זו, יצאה בהצהרה לפיה "אין זה ראוי שנבחרי ציבור ועובדי ציבור במשרות בכירות ישמרו על זכות השתיקה".
פרופ' קנת מן, הסנגור הציבורי לשעבר,שנכח בדיון הביע דעה הפוכה: " המשטרה נוהגת בתחבולות ומעשי רמייה. הדרך היחידה של נחקר להתגונן היא זכות השתיקה. הפריבילגיה של חפים מפשע היא להגן על עצמם מפני השגת מידע שלא כדין".
בעבודה זו, אאבחן את השאלה המשפטית הנ"ל בכמה אספקטים ופרספקטיבות.
על פניה, התשובה המשפטית לעניין שימושם של אישי ציבור בזכות השתיקה נחזית כפשוטה, אם לכל אזרח במדינה מוקנית הזכות הבסיסית לשמור על זכות השתיקה, הרי ש"מקל וחומר" נאמר כי גם נבחרי הציבור זכאים להשתמש בזכות זו, שכן אלו הנהנים מהגנה שניתן לכנותה "כפולה". מחד, הינם אזרחים לכל דבר וזכאים להגנות שמקנה החוק ובנוסף נהנים מהגנות יתר כפי שנקבע בחוק "חסינות חברי כנסת".
החלק הראשון של העבודה יציג את תולדותיה,כינונה והתפתחותה של זכות השתיקה, את מהותה וצדדיה השונים,יתרונות וחסרונות, תוך התמקדות בשימושם של אישי ציבור בזכות. כמו כן, תוצג התפיסה החברתית לעניין סקירה של דוקטרינות הנוגעות בעניין (דוגמת "תורת המשחקים"-איתות) ועוד צדדים חשובים אחרים במישור הפלילי. נציג את השאלה: "האם לדעתך רשאי ח"כ לעשות שימוש בזכות השתיקה"?
התשובה האינסטינקטיבית של מרבית האנשים, מלמדת על הסתייגות וסלידה של האזרחים מהשימוש שעושים אישי ציבור בזכות השתיקה, בניגוד גמור לדעה הרווחת בציבור על חשיבותה של זכות השתיקה. אם כך, האם ישנה אמת בקביעה דלעיל כי התשובה המשפטית לשימושם של אישי ציבור בזכות השתיקה, פשוטה היא?
בחלקה השני של העבודה אדון בסוגיה, לפיה איש ציבור בעניינים הקשורים למילוי תפקידו איננו אדם פרטי ומשכך קמה לו חובה מוסרית לתת דין וחשבון על מעשיו.
אבסס טענה זו תוך כדי דיון ברעיון כי חבר כנסת הינו "נאמן הציבור" ומכאן זכות הציבור לדעת ולח"כ יש גם את חובת הנאמנות כלפי בוחריו-תחת כותרת זו אבחן את חובת הגילוי (accountability) והאמון, בנוסף למודל האתי-מוסרי לבחינת התנהגותם של אישי הציבור.