דיכאון ותוקפנות 2
תקציר מטרת המחקר  היא לבחון את הקשר בין רמת הדיכאון של האדם (גבוהה, נמוכה) ועירור הסכמות הקוגניטיביות שלו לגבי העולם (סכמה חיובית, סכמה שלילית), לבין תוקפנותו הנמדדת על ידי תשומת הלב שהוא מייחס  לגירויים תוקפניים. לצורך כך נבדקו 60 סטודנטים מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, מתוכם 30 גברים ו-30 נשים. הנבדקים מילאו שאלון הבודק בריאות נפשית (MHI), לאחר מכן מחצית מהנבדקים הועברו לצפייה במצגת חיובית, ומחציתם הועברו לצפייה במצגת ניטרלית. בתום הצפייה נבדקה רמת תוקפנותם של הנבדקים על פי זיכרונם למילים תוקפניות מתוך רשימה בת 30 מילים (מחציתן תוקפניות ומחציתן ניטרליות) ממנה נתבקשו הנבדקים לזכור מספר מקסימאלי של מילים בזמן מוקצב של 60 שניות. נמצא כי רמת התוקפנות של בעלי רמת הדיכאון הגבוהה הייתה גבוהה יותר בהשוואה לבעלי רמת הדיכאון הנמוכה. כמו כן נמצא כי רמת התוקפנות של בעלי רמת הדיכאון הגבוהה, אשר עוררה אצלם סכמה חיובית לגבי העולם הייתה נמוכה יותר מרמת התוקפנות של קבוצת הביקורת (בעלי רמת דיכאון גבוהה שלא עוררה אצלם סכמה חיובית). לא נמצא הבדל מובהק בין בעלי רמת הדיכאון הנמוכה שעוררה אצלם סכמה חיובית לגבי העולם לבין קבוצת הביקורת (בעלי רמת דיכאון נמוכה שלא עוררה אצלם סכמה חיובית). ממצאי המחקר מצביעים על כך  שאנשים בעלי רמת דיכאון גבוהה נוטים לייחס תשומת לב מוגברת לגירויים תוקפניים, משמע הם תוקפניים יותר. ניתן להפחית תשומת לב זאת על ידי יצירת סיטואציה חיובית אשר תשפיע לטובה על הסכמה השלילית שלהם, ועל ידי כך להפחית מתוקפנותם.