בחרתי להציג את התיאוריה הקוגניטיבית-לשונית שנקראת RFT(Relational Frame Theory) לפי הספר (Hayes, Barnes-Holmes, & Roche, 2001), בעיקר לפי פרקי המבוא בתוספות מבוארות שונות. לטובת הסבר מדוייק ומפורט יותר של המונחים בתיאוריה, אשתמש בסכמה הנמצאת בספר לימוד, כאן באיור 1 -סכמה מסבירה ומקשרת , (Torneke, 2010)

נדירות התיאוריות הלשונית שטוענות שהבנה של מנגנוני הלשון (לפי כפי שהם מציגים אותם) עשויה לגאול אותנו מסבל אנושי מיותר. ארצה להציג את התיאוריה, לבחון באיזה אופן היא מצליחה להתמודד עם מורשת סקינר (post skinnerian… שהשאיר להם את ה"מורשת",  להתמודד עם הביקורת  של חומסקי), אנסה לסמן את ההשלכות הקליניות שיכולות להיות מהתיאוריה הזו. ואקווה לסיים בעניין האישי שלי שאותו אני מוצא בתיאוריה.

בחרתי להציג את התיאוריה הקוגניטיבית-לשונית שנקראת RFT(Relational Frame Theory) לפי הספר  (Hayes, Barnes-Holmes, & Roche, 2001), בעיקר לפי פרקי המבוא בתוספות מבוארות שונות.  לטובת הסבר מדוייק ומפורט יותר של המונחים בתיאוריה, אשתמש בסכמה הנמצאת בספר לימוד, כאן באיור 1 -סכמה מסבירה ומקשרת , (Torneke, 2010) ואציג אותה באמצעות מצגת.

RFT מהווה תיאוריה קוגניטיבית-בלשנית אשר מטפלת בנושא השפה. היא מסבירה את תהליך רכישת המשמעויות בשפה באמצעות מנגנוני למידה מוכרים מהתיאוריה ההתנהגותית.

במעגל התיאורטי הרחב יותר, התיאוריה רואה בעצמה תיאוריה התנהגותית (ואף קוראת לעצמה רדיקלית בחלק מהכתבים). ושייכת למשפחת התיאוריות עוסקות בניבויים התהגותיים (Functional contextualism – כיצד שינוי בקונטקסט משפיע או מנבא "אירועים פסיכולוגיים" שונים) (Biglan & Hayes, 1996).         במובן מסויים, ניתן לראות את התיאוריות הקונטסקטואליות כתיאוריות פרגמטיות, אשר מודעות למגבלותיהם ועל כן מתמקדות באירועים בדידים, בעלי קונטקסט ברור ובעלי קריטריון אימות (Barnes-Holmes, Hayes, Barnes-Holmes, & Roche, 2002). ברור כמובן שמיקוד כזה, תומך מאוד באופרציונליזה אמפירית של ממצאי התיאוריה….