תקציר עבודת פרוסמניריון:
"פנייה לצופה המזוכיסט – על פסיכואנליזה ופמיניזם בסרט קטיפה כחולה של דיוויד לינץ'" ביד אומן משרטט דייויד לינץ' תמונה של משפחה שלא מתפקדת. כל האיסורים החלים עלינו ע"י נציגות החוק בחברה כופים עלינו לכלוא את תשוקותינו, תשוקות שהתפתחו ביציאתנו מרחם האם, בהתמזגות הדמיונית עם גופה של האם, ונזרקה עמוק לבאר המשאלות של הלא-מודע, עם הופעתו של האב ואיסוריו האווילים. ומאז, במשך כל חיינו אנו רודפים אחר מילוי התשוקות. ואנו, צופי הקולנוע שכלואים, מרצונם, באולמות מוחשכים, מוותרים על הסיפוק במימוש התשוקה, וזוכים להצצה עלובה בייצוגים דמיוניים הממששים במקומנו את שנתאווה. דיוויד לינץ' מכיר היטב את הפסיכואנליזה.
הוא נובר בהלכי הנפש, עורם דימויים וביטויים שלקוחים מתורתו של פרויד וממשיך דרכו לאקאן, ופורס לנו תסביך אדיפלי לתפארת. בן שוכב עם אם, בן הורג את אביו, שוב בן שוכב עם אם, מציצנות, סטייה ועוד כהנה וכהנה. לדעתי פונה דיוויד לינץ ישירות, סליחה, לא ישירות, אלא בדרך מאד מתוחכמת, פתלתלה שחודרת באיטיות אך בבטחה אל ההכרה של הצופה שהוא צופה במימוש הפנטזיות האסורות שלו, התשוקות שהודחקו מהיותו תינוק ונחנק ע"י החברה מלממש תשוקות אלה.
הצופה הוא אם כן מזוכיסט, שבביטחונו כי הוא מקיים את חוקי החברה הוא מתנהג כפי שהוא רוצה, אך הוא יודע שהוא בחיים לא יעיז למלא את הפנטזיות שלו, אלא רק על מסך הקולנוע.
לצורך הכנת העבודה נקראו בין היתר מאמריהם של מארי אן דואן, ז'אק לאקאן, לאורה מאלווי, סלבוי ז'יז'ק, ארנסטו פיצ'וטקה ואחרים.