דוח אתנוגראפי:
תופעת הביתיות בתחנת כיבוי אש חולון עבודה המוגשת במסגרת הקורס "סוגיות בחקר התרבות" מספר קורס: 64-105-06
המחלקה לסוציולוגיה- אנתרופולוגיה תאריך הגשה:21.06.2006
מבוא
שדה המחקר הוא בתחנת שירותי כבאות והצלה באזור חולון. משמרת בתחנת הכיבוי מורכבת מ 8-12 אנשי צוות והיא אורכת 24 שעות. במשמרת יש ראש משמרת (בדרגת קצין), סגן ראש משמרת, שני מפקדי צוותים וארבעה כבאים (מספר הכבאים משתנה).
בכל פעם מצטרפים מספר לא קבוע של מתנדבים בגילאים 16-21 העוזרים לכבאים במטלות השוטפות. במהלך המשמרת הכבאים יוצאים לפעולות ההצלה השונות כגון: כיבוי שריפות, חילוץ מתאונות דרכים, ואף מבצעים פעולות תחזוקה שונות בשטח התחנה.
עבודה אתנוגראפית זו הינה תוצר של עבודת שדה אשר ביצעתי בשלושת החודשים אפריל-יוני 2006. בזמן שהותי בשדה הבחנתי בכך שהכבאים רואים את מקום עבודתם כביתם. הם אינם מייחסים חשיבות יתרה לכך שהם לא בבתיהם  עם משפחתם.
מבחינתם  שטח תחנת הכיבוי מהווה בית נוסף, ושאר הכבאים הם בני משפחתם ולא רק חברים לעבודה. נוכחתי לראות כי הכבאים מגלים אכפתיות שאין כמותה כלפי חבריהם לעבודה. על כן אני שואלת את עצמי האם ניתן לראות מאפיינים של ביתיות בשטח תחנת הכיבוי? האם אפשר לראות קווי דמיון בין משפחה גרעינית לבין התנהלות הדברים במהלך משמרת במכבי אש על כל המשתמע מכך: צורת חיים, אווירה נעימה השוררת בבית, אכפתיות כלפי האחר, בילוי זמן משותף עם יתר בני הבית, סעודות משותפות, הסדרי לינה וכו'? בעבודה זו ארצה להראות דמיון בין התנהגות הכבאים במשמרת לבין התנהגות בני משפחה גרעינית.
תחושת הביתיות נוצרת משני גורמים עיקריים. האחד הוא התייחסות האחרים אל היחיד בקבוצה והשני הוא מבנה הבית מבחינה פיזית. תחילה אתייחס ליחסים בין בני המשפחה כמשפיעים על האווירה הנוצרת בבית. המשפחה הינה  מערכת חברתית המתבססת על חלוקת עבודה, יחסי גומלין ומעורבות רגשית בין אנשים השונים זה מזה בגיל, מין, תפקיד, נטיות אישיות, זיקה לחברה שמחוץ לבית, השקפת עולם וציפיותיהם ממוסד המשפחה ומבית המגורים (זדה, 1982).
לפי וייס (1998) לשם יצירת הווי משפחתי ואוירה נעימה בבית יחסי הגומלין בין בני הבית צריכים להיות מושתתים על ערכים של שיתוף פעולה, כבוד הדדי ושוויון זכויות ללא הבדל באמונות וברצונות האישיים. בני הבית חייבים מתוקף הגדרתם כמשפחה לחיות באותם תנאים: לאכול אוכל זהה, תנאי לינה זהים, הזדמנות שווה לכולם להוכיח את עצמם בתחומים שונים, חופש ביטוי לבני המשפחה וחלוקת עבודה שווה בין כל הנפשות הפועלות.
יחד עם השיתוף המלא המחייב את בני המשפחה יש צורך הכרחי במתן פרטיות, על מנת לסייע לפרט להרגיש את תחושת הביתיות. פרטיות הוגדרה ע"י שמגר- הנדלמן ובלקין (1991) כמידה בה יכול אדם לבצע פעולות שונות (כגון:
שינה והזמנת אורחים) בלי להיות מופרע על- ידי חדירתם של דיירים אחרים בדירה אל השטח שבו מתבצעות פעילויות אלו.
            ויתור על זכויות היא הדרך היחידה להשיג תנאי פרטיות טובים יותר הן לפרט והן –