מבוא
מאז ג'וזף הידן במאה ה- IIIVX, רביעיית מיתרים היית צורה מוסיקאלית שאפשרה למלחינים להביא רעיונות מוסיקאליים הכי מעודנים ומורכבים. מאז השתנו תקופות ואופנות, מקצה לקצה השתנתה שפה מוסיקאלית, אך רביעיית מיתרים שומרת לעצמה את כוח המשיכה כלפי כל מלחין רציני. היידן, בטהובן, שוברט, שומאן, ברהמס, מנדלסון, דביסי, ראוול, אלבן ברג, בארטוק, שוסטקוביץ' ווברן, שוינברג, פיאצולה, רייך ומלחינים רבים אחרים הלחינו  להרכב הקאמרי הזה רב עוצמה וגמישות. במאה ה- XX רביעיית מיתרים היא עדיין הרכב רענן ואקטואלי.
גמישות מלודית, ריתמיתיות, הרמונית ומנעדית הופכת את הרכב הזה שכולל שני כינורות, וויולה וצ'לו להרכב רענן ואקטולי גם במאה ה- IXX . יתרה מזה, הרכב זה הוא אחד מן הגשרים המחברים בין שני עולמות שהתרחקו רבות עם השנים: מוסיקה קלה ומוסיקה קלאסית.
 התמקדות מעמיקה בצורה מוסיקאלית זו מאפשרת להבין יותר טוב את תפיסה מוסיקאלית ושיטות הלחנה של מלחין וזו היא מטרה של עבודה הנוכחית. בחרתי להתמקד ברביעייה של א.פיאצולה "Four, for tango" ובעזרת ניתוח יצירה במימדים שונים, כמו מבנה מלודיה, מקצב, הרמוניה ודינמיקה להצביע על מאפיינים של "טנגו החדש" (Tango Nuevo) – סגנון מוסיקאלי שפיתח פיאצולה. לאורך כל חיו הוא ספג ביקורת מאוד קשה ותוקפנית על הדרך חדשה בטנגו מצד מעריצי טנגו המסורתי ועוסקים בתחום. פיאצולה נהג להגיד שבארגנטינה אפשר לשנות דת, משתר, כל דבר חוץ מטנגו. (מכתבה של  ,Eishler.J2000). "טנגו לארבע" מסכם את המכלול התנגדותם: דיסוננס קיצוני, כרומטיות ומורכבות של האקורדים, תבניות ריתמיות חדשות שמשולבות עם תבניות בסיסיות של טנגו מסורתי, מרקם קונטרפונקטי של היצירה, שיטות הלחנה של מוסיקה אומנותית בת זמנינו, ושימוש בהרכב שונה מהמקובל בטנגו.
תוכן עניינים
                   פרוט                                                     עמוד    מבוא                                                                    2
1 . אסטור פיאצולה ו- "טנגו חדש"                3
2 . ניתוח פתיחה                                                 4

3 .  ניתוח  מבנה של היצירה                                       10
4 .  טכניקות כתיבה לרביעית מיתרים            14
סיכום                                                                  15