"הנצרות מראשיתה ועד הרפורמציה"- משבר הכנסייה ערב הרפורמה/אביעד קליינברג לאורך פרק זה, מתאר המחבר את מצבה של הכנסייה אשר היווה את אחד הגורמים המשמעותיים ביותר להתרחשות הרפורמציה.
המאה ה- 13 הייתה תקופה של הישגים רבים- חלה פריחה באוניברסיטאות, ניצחון האפיפיורות (צורת שלטון שהונהגה בימי הבניים בה האפיפיור- אבי הכנסיות הוא המנהיג הרוחני והמדיני) על פני הקיסרות הפך את הכנסייה לגוף עשיר, משכיל ועצום. מנגד, בתקופה זו היו גם אותות מעוררי דאגה-  מסעות הצלב נוחלים כישלון ואף החל משבר כלכלי- דמוגרפי באירופה.
במהלך המאה  ה- 13, שלטון האפיפיורות נכנס למשבר משום שהאפיפיורים המכהנים הופכים לשליטים מדינים ככל השליטים האחרים (הקיסרים) ובכך המרכיב הרוחני וערכי הדת עליהם היה מופקד האפיפיור- נדחקים הצידה. הלכה וגברה התחושה כי האפיפיור הפך לשליט הפועל ממניעים פוליטיים ומתועלת אישית ולא כאיש דת ורוח. בסוף המאה ה- 13, האפיפיורות אינה עוד מוסד מכובד וצנוע שתפקידו בעיקר הוא טקסי- דתי, אלא, היא הופכת לארגון בינלאומי שמושתת על בירוקרטיה עצומה, חקיקת חוקים וקשורה במערכת קשרים דיפלומטיים. באותה עת "אפיפיור לא פופלרי היה נכס למלכי מדינות הלאום". במאות 12-14 מדינות הלאום צרפת ואנגליה התאפיינו בשלטון מלוכני. הן ראו בחילופי האפיפיורים כנקודת חולשה (האפיפיור קלסטינוס התפטר ומוחלף בבוניפיציוס שאינו משלם מיסים למלך צרפת, הוא מוחלף בבנדיקטוס וכן הלאה עד להתרחשותה של הסכיזמה אשר מובילה לשינוי).מלכי צרפת ואנגליה ניצלו את המשבר שחל במוסד האפיפיורות ויצאו …
ללא ביבליוגרפיה