תקציר הפרעות האישיות הן כינוי כולל לדפוסי התנהגות לקויות הסתגלות המתקיימות זמן ממושך. הן מתארות מצבים בהן תכונות האישיות נעשות קשיחות במידה כזאת שהן פוגמות באופן משמעותי ביכולת הפרט לתפקד במהלך החיים. הפרעות האישיות מבטאות דרכים לא בוגרות לא נאותות להתמודדות בלחץ ופתרון בעיות, כאשר לרוב ניכרות כבר בראשית הבגרות ומאיימות להימשך לתמיד.
ייחודיותן של הפרעות האישיות מהפרעות נפש אחרות הן בהעדרן היחסי של תחושות מצוקה, חרדה או רצון לשינוי התנהגות, כמו כן נשמר המגע עם המציאות וההתנהגות היא עקבית ונשמרת. עקב כך, המאובחנים כבעלי הפרעות אישיות נוטים לגשת לקבלת עזרה רק כאשר מתגלים קונפליקטים קשים עם הסביבה, הפוגעים באפשרותם לקבל סיפוק בדרכים המוכרות להם. בעיות כגון מתח ותסכול לכל הבא עמם במגע, יחסם הבלתי גמיש לעצמם ולסביבה וכן תכונות אופי קיצוניות במיוחד הם חלק ניכר מאותם קונפליקטים.
אולם גם כאשר קיימת פניה לטיפול, הפרעות האישיות מערימות קשיים רבים המאיימים לסכל את מהלכו ואף למנוע את יעילותו. קושי ראשוני קיים כבר בשלב האבחון, שכן ההכרעה בין הנורמאלי לפתולוגי בסוגיות אילה תינתן לבסוף במידת הנוקשות כלפי החיים ובמידת הקושי שבהתמודדות, זאת למרות שלא קיים שום קו ברור מוסכם לגבי אותו המעבר. באם אובחן המטופל כלוקה בהפרעת אישיות קיים הקושי שבאבחון סוג ההפרעה הספציפי, שכן קווי הדמיון הדקים המפרידים ביניהן ומעורבותן לא פעם של יותר מהפרעה אחת, עשויה לפגוע בטיב הטיפול.
 ולבסוף, הקושי העיקרי הנטוע עמוק בקווי האופי הקיצוניים של המטופלים, אלה המבטאים פעם אחר פעם קושי למטפל, התנגדות לטיפול ואף לנטישתו במחאה. הם מתקשים לראות את עצמם כפי שאחרים רואים אותם, זאת עקב מחסור ביכולת אמפתית והבנה כי יש להתחשב בזולת. התנהגותם האגוסינטונית והסתגלנית למצב יוצרת קושי ללמוד מן השגיאות שהובילו לטיפול, ולבסוף נוטים לחזור לסורם .
בעבודה זו נעסוק בשתי הפרעות אישיות הממוקמות בציר B במקבץ ה – DSM 4,  המקיימות את הקשיים האבחוניים והטיפוליים בצורה ברורה. שתיהן, הפרעת האישיות הגבולית והפרעת האישיות האנטי – סוציאלית, מערימות קשיים על הטיפול, הן בעת האבחון והן בעת הטיפול עצמו.