השפעת המעבר לעידן הטלוויזיה בלוויין על החברה הערבית מאי 2009
מבוא
מעמדה של התקשורת במדינה, מידת הוויסות, הפיקוח והשליטה של השלטונות על אמצעי התקשורת תלויים במידה רבה בתרבות הפוליטית תקשורתית הנהוגה באותה מדינה. נהוג למפות על ציר גישות שונות המתייחסות לשתי שאלות מרכזיות באשר למעמד התקשורת: את מי היא משרתת (פרט/חברה) ובבעלות מי היא נמצאת (פרטית/ציבורית)    (כספי ולימור; 1996):
1.                   הגישה הטוטליטרית – אמצעי התקשורת הם חלק בלתי נפרד מהמשטר, ולכן עליהם לקבל את הנחיותיו בעניין התכנים שיופיעו בתקשורת. כל אמצעי התקשורת נמצאים בבעלות ציבורית ומשמשים לחִבְרוּת לנורמות רצויות, חינוך לערכים ומשמשים במפורש "שופר לשלטון"; כל התכנים הם תעמולתיים ולכן בעלי אמינות נמוכה.
2 .                   הגישה האוטוריטארית/סמכותית – במדינה האוטוריטארית קיים פיקוח ישיר על המדיה, אולם הוויסות שנעשה בידי השלטון קשור לתכנים פוליטיים בלבד.
ייתכן שהמדיה במדינה נתונה בידיים פרטיות. קל לזהות מודל כזה בחברות קדם דמוקרטיות, בהן הממשל מורכב ממעמד שליט קטן ומצומצם. במדינות כאלה, המדיה אינה מורשית להדפיס או לשדר דבר אשר עלול להמעיט בערך הרשות, וכן לא מורשית כל פגיעה בערכים הפוליטיים. ממשל אוטוריטארי עלול להרחיק לכת עד הענשת מי שמטיל ספק באידיאולוגיה של המדינה. ההנחה הבסיסית של המערכת האוטוריטארית היא שהממשל אינה שוגה. לפיכך לאנשי המדיה לא ניתנת כל עצמאות. כספי ולימור (כספי ולימור; 1996, ע' 36) מציינים כי לעיתים תיתכן גישה אוטוריטארית שבה יותרו חילוקי דעות בתקשורת, אך זאת בתנאי שלא יוטל ספק בסמכות ההכרעה הסופית של המדינה.
3.                   הגישה המגויסת/מתגייסת – גישה כזו קיימת הן במשטרים סמכותיים והן במשטרים דמוקרטיים. הגישה צמחה בשנות ה-80' ומצויה לרוב במדינות מתפתחות כלכלית וחברתית.
במדינות כאלה התקשורת רואה את תפקידה המרכזי בתמיכה ועידוד בניית הפרויקט הלאומי.
אמצעי התקשורת נהנים מעצמאות, אך היא מרגישה מחויבות ושייכות לאומית, מה שגורם לה לשרת יעדים לאומיים חיוניים גם ללא כפיית השלטונות 
4 .                   גישת האחריות החברתית – לאמצעי התקשורת ניתן חופש ביטוי, אך יש להם שליחות. לתקשורת יש עוצמה רבה, ולכן עליה לשקול את פוטנציאל הפגיעה של כל פרסום.
הוויסות שמפעילה המדינה הינו חלש, אך הדגש הוא כי האחריות והוויסות מוטלים על המפרסם.
5.                   הגישה החופשית – לפי גישה זו השלטונות כלל אינם מתערבים בעבודתם של אמצעי התקשורת. ככל שחופש פעולתם יהיה רחב יותר, הציבור יקבל מידע רב יותר והחברה כולה תצא נשכרת.
עבודה זאת עוסקת בהשפעת המעבר לעידן הטלוויזיה בלוויין על החברה הערבית. העבודה תתמקד בעיקר בנושא החדשות ותעסוק גם בסיקור המלחמה האחרונה בעזה ע"י רשת אל ג'זירה. רשת אל ג'זירה חוללה שינוי דרמטי במפת ערוצי השידור הערביים. היא שברה את המונופול שהיה לערב הסעודית על ערוצי הלוויין הכלל-ערביים, והעלתה על סדר היום סוגיות מעוררות מחלוקת ובלתי-נעימות למנהיגים הערבים. קמו לה רשתות מתחרות, החשובה שבהן היא רשת אל ערביה ("הערבית"). רשת נוספת שהוקמה כתחרות לאלג'זירה היא אל-אח'באריה ("החדשותית"). ממשלת ארצות הברית, שהייתה מודאגת מהפופולריות הרבה של אלג'זירה ומהסיקורים הביקורתיים שלה ביחס למלחמה באפגניסטן ובעיראק, הקימה את רשת אל-חורה ("החופשית") בשפה הערבית. (http://he.wikipedia.org).