ניתוח הסרט "Abre Los Ojos" ע"פ הגישה הפוסט מודרנית והפסיכואנליטית לקולנוע שם הסמינר: "תיאוריות קולנועיות עכשוויות" ת.עניינים
1 . מבוא. 1
2 . ניתוח הסרט לאור הגישה הפוסט מודרנית והפסיכואנליטית. 3
2 .1 ממד הזמן 3
2 .2 על שכפול והעדר מקור. 4
2 .3 האמת. 5
2 .4 עולם הולך ונעלם – איבוד תחושת מציאות. 7
סיכום. 9
רשימת מקורות. 10
1 . מבוא
הסרט "Abre Los Ojos" ("Open Your Eyes") עוסק בהתאהבותה של הדמות הראשית- סזאר בסופיה, חברתו של חברו הטוב. סזאר בו ה-
5 , הוא צעיר מלא קסם שנוטה להשיג את מבוקשו בקלות. סזאר מתעלם מהיחסים בין בני הזוג ומחליט לנסות את מזלו עם סופיה, היא מצידה גם כן לא עומדת בפיתוי. במקביל, ישנה דמות נוספת, נוריה, המאוהבת בסזאר ורוצה אותו לעצמה. בערב שבו סזאר וסופיה מכירים, מציעה נוריה הסעה לסזאר, אשר נענה להפצרותיה. הנסיעה מסתיימת בתאונת דרכים שבה נוריה נהרגת ואילו סזאר נותר עם צלקות איומות המעוותות את יופיו לעד. חודשים רבים מנסה סזאר לעבור ניתוחים פלסטיים להשיב לו את יופיו אך ללא הצלחה. לאחר התאונה מנסה סזאר ליצור קשר עם סופיה, אך זו דוחה אותו מעליה. עוצמת הכאב מובילה אותו לשתייה עד אובדן חושים.  למחרת בבוקר הכל משתנה כבמטה קסם. סופיה מגיעה שוב ומתוודה על אהבתה והרופאים מוצאים שיטה להחזיר לו את יופיו.
נראה כי המזל מאיר פנים שוב, אך בלילה אחר סופיה נעלמת ונוריה מופיעה שוב וטוענת שהיא סופיה. סזאר מרגיש כי הוא יוצא מדעתו ומנסה להוכיח כי נוריה אינה סופיה אך נראה כי המציאות השתנתה ואף אחד לא מאמין לו. הסרט נוגע ועובר בין ז'אנרים רבים. ברגע אחד מדובר במלודרמה, מיד אחר כך  ברומן, סרט אפל. ברגעים אחרים מדובר במחזה מוראלי ולפרקים במדע בדיוני. ככול שהסרט מתקדם וישנה תחושה כי הפאזל הושלם, מבין הצופה כי אין תשובות לשאלות שלו. חווית הצפייה בסרט מבלבלת ומובילה לתחושה של טשטוש מציאות, כאשר קיים קושי לתחום את הנרטיב תחת גבולות ברורים. בעבודה זו אבקש לטעון כי הסרט "פקח את עינייך" הוא סרט בעל מאפיינים פוסט מודרניים אשר מובילים אותנו לחוויה עליה מדבר ג'יימסון במאמרו "פוסט-מודרניזם, או ההיגיון התרבותי של הקפיטליזם המאוחר"- טשטוש המציאות והתפרקות הסובייקט. על מנת להוכיח טענה זו, אסתמך על שתי גישות תיאורטיות לניתוח יצירות קולנועיות: הגישה הטכנולוגית-תרבותית והגישה הפסיכואנליטית. התיאוריה הטכנולוגית תרבותית הפוסט מודרניזם היא סוג של "הלך נפש", של סגנון אומנותי וסגנון חיים, שדוחה כל השקפה היררכית על אודות התרבות. זוהי תפסה רב- קולית, קרנבלית ופלורליסטית, שמבליטה את ההבדלים בין זהויות, תרבויות ובני אדם. גישה זו מתמקדת בחקר נקודות העיוורון שבהן הטקסט או הסימן, מתפרקים למשמעות חלופית  של רכיביו (גורביץ' 18). הגישה התרבותית טכנולוגית, גורסת כי אין אמת אחת נכונה, מוחלטת ומועדפת. האמת אינה משקפת את המציאות אלא היא תפישה יחסית וסובייקטיבית. תפיסת המציאות ו"האמת" תלויות בנקודת המבט את המסתכל. השאלה איך מפרשים ומגדירים את המציאות, חשובה יותר מהשאלה מה קרה באמת. אנשים חיים רוב הזמן בעולמות וירטואליים, בעלי אשליית שקיפות, ספונטניות ואותנטיות אינסופית, הנובעת מהנראות ומהאינטראקטיביות. הגבול בין מציאות לבין דמיון מטשטש. האדם משחק ומתנסה, שחקן, תקשורת שחי את החיים כדרמה, משתתף פעיל בתרבות, צרכן החותר לסיפוק ולאושר מיידיים ומונע על ידי עיקרון העונג, האדם הפוסט מודרני הוא חיה טקטית שנעה בשדות המרעה של הצריכה האינסופית (גורביץ' 18-
5 ). התיאוריה הפסיכואנליטית עוסקת בעולם הפנימי של הפרט, בדינאמיקה של אירועים חיצוניים ופנימיים, בדחפים וייצוגים הפועלים באופן מתמיד בזמן. הגישה הפסיכואנליטית רואה בנפש ככוללת חלקים לא מודעים ובלתי רציונאליים המשפיעים על תפקוד האדם. הטענה המרכזית של התיאוריה הנ"ל היא כי חייו של האדם, מושפעים על ידי אותם כוחות פנימיים, יצריו ויחסיו  עם הדמויות הקרובות לו.  הצופה על פי גישה זו, הוא גם "חלל" שהוא גם פרודקטיבי (כמו בעבודת חלום) וגם כלי  "ריק" (היינו, ניתן לאכלס אותו)  (Lewis). בגוף העבודה אציג את הניתוח של הסרט על פי התיאוריה המרכזית- הטכנולוגית תרבותית, בשילוב עם תובנות מן הגישה הפסיכואנליטית, תוך ניסיון להתחקות אחר האופן שבו נוצרת חוויב של טשטוש גבולות המציאות  בסרט הנ"ל.