שיווק גלובאלי לפני כ-3 שנים נכנסה סטארבקס למדינת ישראל ונפלה. גם וונד'יס נכנסו לארץ ונפלו. המסקנה הייתה שיש משמעות גדולה מאוד לשוק המקומי.
מה שהרג את סטארבקס הישראלי זה "עריצות הגלובאליזציה".
"יהיה זה נרקסיסטי לחשוב שסטארבקס וחברות בינלאומיות אחרות בסדר גודל הזה מנהלים את התפשטותן לשווקים חדשים כאילו היו רשת מקומית". "סביר להניח שראייתן הגלובאלית מביאה בחשבון שנוכחותן בשווקים רבים לעתים אפילו על חשבון ספיגת הפסדים משרתת את פעילותם הרב-לאומית".
במושגים של צמיחה גלובאלית, נוכחות החברה הגלובאלית/הבינלאומית חשובה גם על חשבון הפסדים.
ישנם 3 מצבים:
1.         Think global – Act global             ערכים בינלאומיים ללא השפעה של התרבות המקומית.
            נקודת המוצא – ההבדלים בין השווקים מינוריים לחלוטין.
            קוסמטיקה, אורביט, רכב, נייקי.
מוצר קוסמטיקה זו אשליה/אשליה זו מילה בינלאומית ולכן הפרסום שלהם זהה לחלוטין בכל המדינות. גם שעונים של חברה מסוימת מפורסמים באופן זהה בכל העולם. נייקי שלוקחים על עצמם חסויות לחברות שונות נכנסים לשיווק של ה-Local.

2 .         Think global – Act local (לחשוב בינלאומי אך לפעול מקומי).
            פזילה לכיוון הניסיון הבינלאומי.
            ההבדלים בין השווקים גדולים יחסית.
            תרבות הצריכה שונה – במצבי הצריכה והשימוש שלהם.
            אורנג', מק-דונלד'ס, ויאגרה, קוקה-קולה.
            *          לוקחים אסטרטגיה גלובאלית, אך מתאימים אותה לתרבות המקומית.
*          במונחים של חדירה לשוק חובה להגיע לכמה שיותר לקוחות ולכן אורנג' בחרו לתקוף יותר את סלקום (שמקומו כעממי) לעומת פלאפון (שמקומו כאקסקלוסיבי). הם התחילו מסלקום ואח"כ תקפו את פלאפון.
סלקום עבדו על Local. אורנג' פנו ללקוחות בצורה בינלאומית. אורנג' בהתחלה דיברו בגובה העיניים.
מסחר הבינלאומית:
מפעילה גורמים עקיפים שמשפיעים על חדירת פירמות לשווקים בינלאומיים.
1.         מכס – מס שקובעת הממשלה והוא חל על מוצרים מיובאים מסוימים במטרה להגדיל את הכנסות הממשלה או להגן על החברות המקומיות. עד סוף שנות ה-80 הגדירו את התעשיות המקומיות כתעשיות "ינוקה" והטילו מכסים גבוהים על המוצרים המיובאים על מנת להגן על התעשיות הללו. למשל – תעשיית הצמיגים (אליאנס) – היה מכס גבוה על גומי, צמיג וכו'.
החל משנות ה-80, כדי להביא לתחרות, או לגרום לתעשיות ה"ינוקה" להתפתח בצורה איכותית, החלו לרדת המכסים. ישנו קונפליקט – הכנסות ממשלה ומצד שני הגנה על תעשיות מקומיות. ככל שהמכס יורד הכנסות הממשלה יורדות.

2 .         מכסה – מגבילה את כמות הסחורות המיובאות שאותה ארץ מוכנה לקלוט בקטגוריות מוצרים מסוימות במטרה לשמור על מטבע חוץ ולהגן על התעשייה המקומית ועל רמת התעסוקה. "אמברגו" זו צורה קיצונית של מכסה. המדינה מאפשרת כניסה של מוצרים לשטחה בגלל תחרות וגיוון אך במוצרים שבהם יכולה להתעורר אבטלה או פגיעה בתעשייה מקומית, הרי שמטילים את המכסה ככלי להילחם בכך.

3 .         בקרת המטרה – מווסתת את כמות המט"ח הזמין ואת שיעורי המרתו. קובעים שער מטבע גבוה מידי, אז הייבוא יורד, כי לא כדאי להביא אותו כי הביקוש למוצרים, בגלל מחירם הגבוה, ילך וירד.
משתמשים בכך בהשפעה על גודל הסחר הבינלאומי.

4 .         מחסומים אדמיניסטרטיביים – לדוגמה: FDA. לא ניתן להכניס תרופה למדינה ללא אישור של FDA.
ייחודיות – היפנים טענו מזה שנים שהעור של הנשים שלהן שונה. זה אומר שחברות קוסמטיקה לא יכולים להיכנס כמו שהם ליפן. הם חייבים להיות מותאמים לעור של הנשים היפניות. זה מסלול של ייחודיות. כדי להקשות על ייבוא מוצרים קוסמטיים הם עברו לסדרת מבחנים קשים לכל מוצר קוסמטי שנכנס למדינה. בנוסף, היפנים טענו שהקיבה היפנית היא קטנה וקשה מלהכיל מוצרים מסוימים, כדי להגן על המרגרינה היפנית. לכן, עשו סידרת מבחנים למוצרים בסיסיים ולאחרונה הם טוענים שהשלג שיורד ביפן הוא שלג שונה ולכן הציוד סקי צריך לעבור בדיקות וחוקים אדמיניסטרטיביים.
הפתרונות: הסכמי סחר בינלאומיים. הפיתרון לבעיות המאקרו במדינות בודדות. אז נוצרו הסכמי סחר בינלאומיים.
הסכם סחר בינלאומי – הסכם סחר בין מדינות או קהילה כלכלית. היא קבוצת מדינות שהתארגנו יחד כדי לפעול להשגת יעדים משותפים בחקיקה הקשורה במסחר בינלאומי.
הסכמי סחר בינלאומיים:
א.         הפחתת מכסים בתוך חברי הקהילה הכלכלית – נותנים לסחורות לזרום אלינו כמו שיתנו לנו להזרים סחורות למקום אחר – זה יביא לשיפורים במאזן המסחרי, יביא לאפשרויות השימוש והמגוון, יחזק קשרים בינלאומיים ויביא לתחרות.
ב.         להוזיל מחירים מתוקף שיפור בכוח הקנייה של המדינות. ככל שכוח הקנייה גדול יותר, יש סיכוי שרמת המחירים של סחורות מיובאות יהיו נמוכים יותר.
ג.          להגדיל תעסוקה והשקעות – קהילה כלכלית יכולה לתת בקלות אפשרות לתעשיות זרות  להשקיע בתוך המדינה ולהגדיל את התעסוקה. לדוגמה – אינטל.
            השוק המשותף – ארצות אירופה המערביות.
            איגוד המסחר של ארצות אמריקה הלטינית – "אלקה".
            השוק המשותף – ארצות אמריקה המרכזית.
            המועצה לעידוד הסחר – ארצות מזרח אירופה.
בכל איגוד כזה, עדיין לכל מדינה יש את התרבות שלה, הבעיות שלה, הסביבה הפוליטית שלה ועוד. יש יתרונות ויש גם חסרונות. בד"כ יש מדדים ברורים לאלו שחברים באיגוד כזה וגם הטבות לייבוא/לייצוא נמדדות על בסיס החלק היחסי של המדינה בתוך האיגוד אליו הן משתייכות.