מבוא
    אין ספק, שמה שהיה בעבר טבעי ומובן מאליו בכל הנוגע למערכת היחסים בין הורים וילדים, שוב לא תקף להיום. אורח החיים המודרני, גם בבתים הנאמנים למסורתיות ולשמרנות – יצר כעין חיץ בלתי נראה, אך ממשי, בין בעלי הסמכות למקבליה, והתקשורת שביניהם הולכת והופכת מורכבת יותר, מסובכת יותר ואפקטיבית הרבה פחות. עובדה זו מטרידה, ובצדק, הורים ומורים רבים המבקשים, לצד ההתחקות אחר גורמיה וסיבותיה, גם עצות ודרכים מעשיות לפתרונה ולהשבת המתכונת הוותיקה אל חייהם.
למעשה, התמורות והשינויים שידעו הגישות החינוכיות לילדים בשנים בתקופה האחרונה, הינם תוצר של מגמה ותהליך מתמשך שהורתו עוד בשלהי המאה ה – 19 ובראשיתה של המאה ה-20. על גבי פוסטר ענק שהוצג בחלון ראווה של חנות ניו-יורקית קטנה הוכרז בזו הלשון, תחת הכותרת: "עצות להורים": ב – 1910          הכה אותם! ב – 1920          אל תיתן להם! ב – 1930          התעלם מהם! ב – 1940          חשוב איתם! ב – 1950          אהוב אותם! ב – 1960          תבין אותם! ב- 1970            יש להם זכויות! אולי יש מקום להוסיף בעשור הראשון של המאה ה – 21 — גם להורים יש זכויות! או: יש לשים להם גבולות. המציאות החדשה מחייבת עריכת חשבון נפש נוקב בכל הקשור ליחסי הורים וילדים, כפי שאלו גובשו ועוצבו ביובל השנים האחרון. נקודת המוצא לדיון היא העובדה, שילדים נעשו נטולי רסן יותר בהתנהגותם, כאשר מידת שיתוף הפעולה שניתן להשיג מהם שואפת לאפס. שידוד המערכות צריך לחלוש על מספר תחומים, כאשר המרכזי שביניהם הוא: התקשורת. התקשורת שבין הורים וילדים צריכה שדרוג וארגון מחדש, כאשר לצד ההתמקדות בחסרונותיה, יש לתת את הדעת על האמצעים והדרכים שיהפכו אותה לחיובית יותר, תקינה יותר, זורמת יותר ואפקטיבית יותר, וזוהי מטרתה של עבודתי הנוכחית.
מטרתה של עבודה זו, לבחון דרכים לצירת תקשורת אפקטיבית בין הורים וילדיהם, כחלק ממערך כולל לטיפוח הקשרים ביניהם ולהשגת שיתוף פעולה פורה ויעיל מצידם.
השאלה הנגזרת ממטרה זו היא: כיצד ניתן ליצור לבנות ערוצי תקשורת חיוביים ואפקטיביים בין הורים וילדים? כדי לענות על שאלה זו תחולק העבודה לשלושה פרקים:
הפרק הראשון ידון בבסיסה של התקשורת: ההתקשרות והאינטראקציה בין הורים וילדיהם. הנחת היסוד של פרק זה היא, שתקשורת נבנית על בסיס של קשר יציב ובריא בין ההורה לילדו. ככל שתהליך בניית יחסי הגומלין שביניהם נעשה באופן משמעותי ובריא יותר, כך גדלים הסיכויים לבניית ערוצי תקשורת פתוחים ופוריים יותר. הפרק יסקור את מודל היווצרות הקשרים ואת התרומה הייחודית של כל אחת מן הדמויות ההוריות ליציבותם ולקביעותם של קשרים אלו.
הפרק השני  יתמקד במהות התקשורת וביסודותיה. הפרק יציג את טיפוסי ההגדרה המקובלים על רקע הקושי במתן הגדרה כוללת, אחידה וחד משמעית. כמו כן, הפרק ידון בדילמה של התקשורת בעולם המודרני, אשר פיתוחיו הטכנולוגיים המואצים נותן אותותיו לרעה על כל סוגי התקשורת הבין אישית.
חלקו האחרון של הפרק יתמקד בארבעה היסודות של תקשורת יעילה, כבסיס ליצירת ערוצי תקשורת יעילים.
הפרק השלישי, המהווה את עיקר העבודה, יעסוק בהצגת דרכים מעשיות לטיפוח תקשורת בין הורים וילדיהם. יוצגו עקרונות מפתח, שלבים בתהליך ההקשבה וההאזנה וכן צעדים בסיסיים להשגת הידברות עם ילדים שנוטים להיות שקטים מטבעם ולא לשתף את הוריהם בחוויותיהם האישיות, ברעיונותיהם, בלבטיהם ובספקותיהם. כמו כן יוצגו כללים יעילים להשמעת עידוד שנועד להשיג שיתוף פעולה עם ילדים ולהגביר את המוטיבציה שלהם למיצוי הפוטנציאל האישי שלהם.
המקורות העומדים בבסיסה של עבודה זו נלקחו ממספר תחומים: חינוך ילדים, פסיכולוגיה התפתחותית ונושאי תקשורת בין אישית. ספרים בולטים שבהם הסתייעתי במהלך הכתיבה הם: "שיקום הסמכות ההורית", ו"הסמכות החדשה: בבית, בבית הספר ובקהילה" של הד"ר חיים עומר, "דיאלוג עם ילדים" של עדנה כצנלסון, "הפסיכולוגיה של הילד והמתבגר: מבוא
לפסיכולוגיה ההתפתחותית" מאת שאול סולברג, "תקשורת בין אישית אפקטיבית" של פנינית ציפורי-בקנשטיין ואחרים.  במהלך הכתיבה שלובים ממצאים מחקרים רבים שראו אור בספרות המקצועית ואשר מסקנותיהם הובאו בהרחבה בין נושאי העבודה.
קהל היעד לעבודה זו כולל: מנחי הורים, פסיכולוגים, מורים והורים המעוניינים להביא לשיפור משמעותי בתקשורת שבין הורים וילדיהם, ואשר רואים בה את הבסיס והערובה להתפתחות אמוציונאלית תקינה של הילד.