עבודת סיום בקורס ניהול כיתה ותקשורת בין אישית (סדנא) חלק א':
באחד מבתי הספר שבו אנוכי מלמד בשנה"ל האחרונה, ישבתי באחד מן השיעורים כסטודנט צופה מן הצד אשר רושם לעצמו רפלקציה על המתרחש בכיתה. בכיתה ח"2  נכנסה מחנכת הכיתה לכיתה ושאלה "מי לא הכין שיעורי בית בתנ"ך?" . אלעד הרים את ידו והמחנכת אמרה:
"אלעד, זוהי הפעם ה-20 אלף שאתה לא מכין שיעורי בית השנה… מה נעשה איתך תגיד לי? (בטון ציני מזלזל)", אלעד ענה למחנכת: "אני גם לא אמשיך לעשות שיעורי בית כי אין לי זין לזה". המחנכת הנדהמת ענתה בצעקה "עוף החוצה!" אלעד ענה לה "אין בעייה, עדיף – אני הולך לשחק כדורגל בחצר", המחנכת המשיכה כתגובה לדבריו של אלעד וענתה בצרחה: "אין בעייה אתה עוד אומר לי?!, נראה למי עוד לא תהייה כאן בעייה – חכה ותראה איזה בעייה עוד תהייה לך!!!" לאחר כשעתיים הגיעה ההפסקה הגדולה ומחנכת הכיתה נפגשה עם התלמיד אלעד בחדרה של סגנית המנהלת של בית הספר. להלן השיחה שהתקיימה בין השניים שאליה הייתי נוכח היות ודלת חדרה של סגנית המנהלת הייתה פתוחה לכל אורך השיחה ואנוכי ישבתי במסדרון:
מחנכת: "אלעד, בוא הנה מיד לחדר! אתה לא תדבר אליי יותר ככה אתה מבין?! תענה לי!" (בצרחות) אלעד שותק ומהנהן עם ראשו.
מחנכת: "לא מעניין אותי בכלל –