מבוא
הסיפורים המקראיים מצטיירים בקריאה ראשונה כתוצר של תרבות גברית פטריארכלית מובהקת. הדמויות המרכזיות והדומיננטיות בסיפורים אלה הם ברובם גברים, כמו אברהם ,יעקב, דוד ועוד, והנשים משמשות לכל היותר רק "עזר כנגדם". הן דמויות משניות בסיפור שבו הגברים ממלאים את כל הפונקציות החשובות. וכך בא לידי ביטוי  תפקידם ומעמדם המשני של הנשים בחברה המקראית, חברה  שבה הדומיננטיות של הגבר נלקחה כמובנת מאליה. המספר המקראי אינו מרבה לתאר מחשבות, רגשות, אלא מתאר את מעשי הגיבורים ואת דיבוריהם. באמצעות שני אלה מעצב המספר תפיסות עולם. לכן חשוב לעקוב במהלך הקריאה אחר דרכי העיצוב ולנסות לאתר את הרעיונות העולים מן הטקסט.
הגיבור המקראי, כמו גיבורים בתרבויות האחרות לא מעוצב בכל שלב מחיי, אלא המספר בוחר את הצמתים החשובים בחייו שיש להם משמעות לפעילותו ובעיקר לשליחותו של הגיבור.
מתוך בדיקת סיפורים בתרבויות שונות כולל ספרות קדומה ומאוחרת, הגיעו החוקרים למסקנה שישנן מספר צמתים מרכזיים שאליהם מתייחסים הכותבים, אמנם ישנה מחלוקת מה הם הצמתים וכמה, אולם בסופו של דבר נראה שניתן להתמקד בצמתים הבאים: טרום לידה ולידה: אמו של הגיבור היא עקרה הנאבקת להולדת בן, מצוקה קשה זו מצריכה חסד אלוהי כלשהו כי אחרת לא ניתן לצאת ממנה, ובשל התערבותו של האל נולד ולד בעל תכונות רוחניות או פיזיות בלתי רגילות.
התבגרות: הנער גדל וחושף את כישרונותיו המיוחדים שניתנו לו על-ידי האל, בסמוך לכך ישנו ניסיון להתנקשות בחייו, אך הוא ניצל שוב בדרך נס לאחר שה' התערב (שהם 1997, עמ' 14).
נישואים: הגיבור או שליחו נשלחים לארץ זרה לחפש כלה בעלת קרבה משפחתית, הם מגיעים לארץ זרה ופוגשים שם נערה המזוהה כבתו של אלמוני או כנערה המגיעה לבאר, הנערה רצה לביתה לבשר את הידיעה על בואו של האיש הזר ובמרבית המקרים נערכת סעודה שלאחריה  מגיע מו"מ המסתיים בהסכמה לנתינת הכלה (אלטר 1981, עמ' 66).
התגלות: בהגיעו של הגיבור לגיל בגרות הוא זוכה להתגלות מיוחדת של האל, אשר נועדה להורות לגיבור את נתיב שליחותו (זליגמן 1965, עמ' 867).
מוות ובתר מוות- הסתלקותו של הגיבור מן העולם. לעיתים מציין הכתוב את  מקום קבורתו ולעיתים הסיום מעורפל ואינו מובן (שהם 1997, עמ' 16).
למשל לגבי משה הוא נקבר בגיא מול בית פעור, ומקום קבורתו נעלם (דברים ל"ד 6). התורה מספרת ש"לא ידע איש את קבורתו עד היום הזה".
ישנם גיבורים שמעגל חייהם אינו מסתיים במוות.
הדוגמא הבולטת לכך קשורה באליהו הנביא – הוא עלה בסערה לשמים על מרכבת אש: "וְהִנֵּה רֶכֶב-אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם"(מלאכים ב' 11), ובשל דרך מותו הפלאית הפך אליהו לדמות שמופיעה מספר פעמים בהיסטוריה היהודית, לדוגמה, כמבשר הגעתו של המשיח:
"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא–לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא" (מלאכים ג' 23).   פעמים רבות משתמש המקרא בסיפור אחד במוטיבים לשוניים ותוכניים הלקוחים מסיפור אחר, ובדרך זו רומז לקשר שיש בין שני הסיפורים. קשר זה טומן בחובו מסר מסוים, שאותו נדרש הקורא לחשוף, ובאמצעותו להבין טוב יותר את השיפוט המקראי כלפי האירוע או כלפי הדמויות הנזכרות בו.
אלטר )1981, עמ' 114) הגדיר זאת כסצנת דפוס מוגדרת כ: "אפיזודה המתרחשת ברגע מכריע בקריירה של הגיבור, היא מהווה אות לבאות, ומורכבת משורת מוטיבים קבועים". לא בעיצוב של כל  גיבור מקראי ניתן למצוא את סצנת הדפוס.
לעיתים חסרות סצנות, ולעיתים תופיעה הסצנה, אך חלק מהמוטיבים יהיו חסרים (רביצקי
1 999, עמ' 135-127).
בעבודה זו אעסוק בסצנת דפוס העקרות. אתאר מהי דמות האישה ותפקידה, בבית האב שבחברה המקראית ובעיקר אתמקד בדמותן של הנשים העקרות.
בפרק השני אתייחס לאישה העקרה כמסכנת את מעמדה בחברה מבחינה כלכלית וחברתית, כל זמן שאין היא מצליחה ללדת ילדים.
בפרק השלישי אדון בסיפורן של שש נשים עקרות בספרות המקרא.
ובפרק הרביעי אשווה בין ששת הסיפורים ואסיק מסקנות בדבר השונה והדומה ביניהם.