מיינדיזם - הטיפוס והתופעה: הריטואלי, הנפשי והדימוני בפולחן הבקכות

תקציר העבודה

מטרת המחקר ב"פיידרוס" אפלטון מביא את דבריו של סוקרטס האומר: "הברכות הגדולות ביותר באות אלינו בדרך השגעון", אולם הוא מסייג את דבריו בהתניית השגעון במקור אלוהי. את החיבור בין ריטואל ושגעון עושה סוקרטס בהבחנתו בין ארבעה סוגי שגעון: שגעון נבואי, טלסטי/ריטואלי, פואטי ואירוטי. הפטרון של השגעון הטלסטי/ריטואלי הוא דיוניסוס. המונח טלסטי (Telestic) מקורו במילה היוונית teletai  המבטאת פולחנים ריטואליים ומיסטריים (Mystery).
     דודס שואל "האם פולחן הבקכות התקיים כאירוע היסטורי?" הוא מחפש מקבילות בהיסטוריה האנושית לפולחן ממין זה שנערך לאל דיוניסוס ומגיע למסקנה שתיאוריו של אוריפידס אינם בגדר "דמיון גרידא"; העדות בכתובים (חלקית ככל שהיא) חושפת מערכת יחסים קרובה עם כת ממשית יותר מאשר הכירו בכך מלומדים ויקטוריאינים; המיינדה, על אף שמעשיה בהחלט מיתיים, היא איננה במהותה דמות מיתולוגית אלא מושא למחקר ועדיין ברת-חקירה כטיפוס אנושי. דודס מקבל כהוכחה לאמתות היסטורית את היות המיינדה טיפוס אנושי: במחקרי אמשיך בחקר המיינדה כטיפוס אנושי ובנוסף לכך אבחן את תופעת המניידיזם.      בחיבור זה אערוך מזיגה של מקורות הדינמיקה הריטואלית, הנפשית והדימונית בעשייה המיינדיסטית, תוך הארת היבטים שונים של הפולחן כפי שאוריפידס מתארם. את המניעים האינדיבידואליים להתנהגות האנושית אנו רואים היום בפסיכולוגיה, בעוד הקדמונים התייחסו כמו-כן לדימון (Daimonic). לשם הבנה מלאה של התופעה אבחן כיצד מושגים עתיקים ומודרניים יכולים להשתלב ביישום מודלים שונים של ריטואל על פולחן הבקכות.