תקציר             כשבאים לבחון את מערכת היחסים ההדדית בין צה"ל למשפחות השכולות, נחשפים לתהליך של שינוי, שחל בין הקבוצות לאורך השנים, מקום המדינה ועד ימינו. אי אפשר שלא לייחס את השינוי גם לתהליכים מקבילים שעברו על החברה בישראל. בסיס היחסים הללו נעוץ בעובדת היותנו חברה שחיה במציאות , בה נושא הביטחון והמאבק היומיומי על הקיום שזור בשגרת חיינו. האם החברה בישראל היא חברה מיליטריסטית, או שמא היא בעלת תסמינים של חברה מיליטריסטית, שהם לא יותר מפרשנות לא מדויקת לתופעות שאינן מהוות תנאים מספיקים כדי להגדיר את מדינת ישראל כמדינה מיליטריסטית מובהקת? ישנן דעות לכאן ולכאן, אך מדבר אחד לא ניתן להתעלם, וזה מהעובדה שמיקומו של צה"ל בחברה הישראלית נסוג לאחור. האומה הישראלית אינה עוד "אומה במדים" באותה מידה שהייתה בעבר.
אווירת הקולקטיביזם שהייתה נר לרגלי המתיישבים הראשונים, הלכה והפכה לשיקולי תועת אישיים, ולאינדיווידואליזם שמכוון את החברה.             השינוי בחברה אינו פסח על ההורים השכולים. ישנה תופעה חברתית רחבה שבה הורים שכולים נהפכים מציבור דומם לשחקן חברתי בולט בזירה הציבורית. תופעה זו מתוארת בספרות באופן דיכוטומי , אגב הבחנה בין "הורה ישן" ל "הורה חדש" (לבל ודורון, 2003). משנות ה-80 החלו ההורים השכולים, במקביל למחאה החברתית, לדרוש הסברים מהממשלה על מות ילדיהם,שלדידם היה לא הכרחי, ובשנות ה-90 החלו הורים שכולים לדרוש ולחקור לעומק את המחדלים שהביאו לתאונות צבאיות ולמותם "המיותר" של ילדיהם. כך למעשה התהוו להם שתי דפוסי  שכול  – "שכול פוליטי" ו"שכול תאונות האימונים" ומשך השנים, במקביל לשינויים החלים בחברה, החלו ההורים השכולים  "החדשים" לפעול בזירות החברתיות השונות – בזירה החברתית, התרבותית, הפוליטית, התקשורתית והמשפטית.
מטרתם של ההורים השכולים, בכל אחת מהזירות הללו, הייתה להפוך את המקרים של המוות המיותר, בעיקר בתאונות האימונים, לבעיה חברתית ולא אישית שלהם. להביא לידי הוצאת חקר התאונות בצה"ל לידיים חיצוניות, להביא להגמשת החוקים בכל הקשור להנצחה אחידה, כך שיהיה יותר מקום לזיכרון הפרטי של המשפחה, ולהביא למיצוי הדין עם האחראים למחדלים.
            צה"ל, אשר רואה במשפחות השכולות חלק בלתי נפרד מהארגון, מוצא עצמו מתמודד מול "ההורים החדשים" בכל אחת בכל הזירות השונות, תוך שמקפיד לעטוף את המשפחות השכולות בכל תמיכה אפשרית ובכל סיוע שניתן, וזאת תוך שמירת האיזון בין הממלכתיות אליה הוא מחויב , לבין השכול הפרטי של המשפחות. במאמר זה נסקור את השינויים שחלו בחברה הישראלית, וכיצד הם השפיעו על השיח של השכול. כיצד ההורים השכולים שהיו בעבר ציבור דומם, בעל התנהגות ממלכתית ומוכתבת, הפכו לגוף דומיננטי אשר קורא תיגר על ההגמוניה הצה"לית. בתוך זאת, נראה כיצד צה"ל מתמודד עם קשיים אלו , מבלי לפגוע בכבוד החללים , ומבלי להפר את השוויון המבוקש.
            תוכן עניינים
תקציר                                                                                                              3
מבוא                                                                                                                4
פרק א' – מיקומו של הצבא בחברה הישראלית.                                                    8
פרק ב'- הכירות ראשונית עם השכול.                                                                  13
פרק ג'- מקומו של השכול בזהות הקולקטיבית.                                                    16
פרק ד'- יחסם של ההורים השכולים לצה"ל.                                                        20 פרק ה'- יחסו של צה"ל להורים השכולים.                                                                       26
סיכום                                                                                                               30 ביבליוגרפיה                                                                                                      31