תקציר בעבודה זו, אדון ואבחן את יסודות תפיסת הגלות והשלכותיה לגבי החברה הישראלית וזאת ע"פ מאמרם של יונתן ודניאל בויארין "אין מולדת לישראל". בנוסף לכך, אעמוד על ההבדל שבין תפיסת גלות ישראל כפי שעלתה במחשבה הנוצרית וכפי שהיא נתפסת במחשבה היהודית ואדון במשמעות הגישה שיהודים "הוגלו" מארצם – זאת ע"פ מאמרו של ישראל יובל "מיתוס ההגליה מן הארץ – זמן יהודי וזמן נוצרי".

4 א. יסודות תפיסת הגלות – האחים בויארין במאמרם של האחים בויארין "אין מולדת לישראל: על המקום של היהודים", דנים דניאל ויונתן בשיח המערבי המתעסק בסוגיות של גזע, מרחב וזהות יהודית. בחציו הראשון של המאמר, מנסים האחים בויארין לעמוד על היבדלות היהודים אל מול התרבות הנוצרית, על היווצרותה של קהילה כתוצר של פרישה מהמקובל ויצירת מבנה חברתי המקבץ את הפזורים.
"זהות גלותית היא זהות מפוזרת"  – הזהות היהודית בגולה מאפשרת באופן יוצא דופן, שמירה ופיתוח זהות יהודית ועם זאת השתתפות באופן פעיל בזהות התרבותית של אותו איזור/סביבה בה מצויים היהודים. התפיסה התרבותית של היהודי הגולה, אותו יהודי נבדל ויוצא דופן מקהילת הכלל – הנוצרים, אינה שומרת עצמה "נקייה" ובלתי מעורבת, להיפך. שמואל הנגיד, אבן גבירול, הרמב"ם, חיו בגולה ופיתחו את הזהות היהודית בעזרת כלים תרבותיים שאימצו מהסביבה בה שהו, הסביבה הגלותית (הרמב"ם אף כתב בערבית מוסלמית). גם חז"ל בעת העתיקה, יצרו חידושים בתרבות היהודי המסורתי אך עם זאת היו מעורים בתרבות הסובבת אותם.
"הזהות התרבותית הגלותית מלמדת שתרבויות אינן נשמרות על ידי כך-