עובדים זרים במשקי הנפט במפרץ הפרסי – תקציר העבודה סוקרת את משקי הנפט של המפרץ הפרסי מפרספקטיבה כלכלית של הגירת העובדים הזרים תוך חלוקת משקי הנפט, סקירת אופי ההגירה והשלכותיה בהיקף כלכלי, אתני ומדיני.
העבודה במתכונת סינופטית של עשרה עמודים כתובים ועל כן מתאימה להיות עבודת גמר או עבודת אמצע ואינה בהיקף עבודה סמינריונית. תוכן עניינים
    מבוא
3
הגדרת משקי הנפט במזרח התיכון על פי תוצר לאומי גולמי 4
        הגדרת ההגירה וסוגיה 5
    אומדן ואופי תופעת ההגירה למדינות הנפט 6
הפרדוקס בהיקף כוח העובדים הזרים 8
    המודרניזציה ומרכיבים אתניים של העובדים הזרים במדינות הנפט 9
הנשים בכוח העבודה הזר במשקי הנפט 11
        דיון 12
    רשימת מקורות 13
מבוא
מאז מחצית שנות ה-20 החליף הנפט את הפחם והפך לייצרן האנרגיה המרכזי. למזרח התיכון יש מספר יתרונות מרכזיים בתחום הפקת הנפט כאשר העיקרי שבהם הוא עלות הפקתו הנמוכה. המפרץ הפרסי הוא חלק מהמזרח התיכון העשיר בנפט. כ-65% מכלל עתודות הנפט העולמיות נמצאות באדמות המזרח התיכון ובמיוחד במפרץ הפרסי ובמדינות שסביבו. המפרץ הפרסי הפך לספק הנפט העיקרי של מדינות מפותחות כגון: יפן, אירופה וארה"ב.
היתרונות שהעניק הנפט למפרץ הפרסי:
o       פיתוח וצמיחה כלכלית – הקמת תעשיות, פיתוח תשתיות ותחבורה, יצירת מגוון תעסוקות ולכן הגירה של עובדים רבים אל אזור המפרץ הפרסי, עלייה ברמת החיים, אספקת שירותים ציבוריים, התפתחות ישובים חדשים וגידול ניכר בכמות האוכלוסייה בחופי המפרץ הפרסי.
o       מקור הכנסה עיקרי מייצוא – עלייה בתל"ג (תוצר לאומי גולמיGNP – ).
o       הנפט מעניק למדינות כוח פוליטי ומנוצל כ"נשק פוליטי" להשגת רווח פוליטי וקידום אינטרסים פוליטיים.
המזרח התיכון היה עד לתנועות הגירה מעבר לים עוד מאז שנות השישים של המאה ה- 19 אך הגירה פנים-מזרח-תיכונית היא תופעה חדשה יחסית שמתחילה משנות החמישים ועד לשנות השמונים כאשר היא מבוססת  על מעבר ממדינות עניות ועתירות אוכלוסין אל מדינות בעלות גידול מתמיד בהכנסות מייצוא נפט בעשורים האחרונים. בשנת 73, המכונה "שנת המפתח" אירע משבר הנפט העולמי שהיווה קרש קפיצה והוביל לזינוק כלכלי – "עשור הנפט", שכלל תהליך של גידול מאסיבי באוכלוסיה לצד תהליך של זרימת הון מחו"ל כאשר כל מדינה הושפעה ממנו בצורה אחרת. המדינות העניות ביותר – מצרים, תימן וסודאן ש"סובלות" מגידול גבוה ביותר לצד הון זר נמוך מתקשות להדביק את הפער בין הדרישות למצב הקיים ולכן מתאפיינות בהגירת כוח עבודה לאזורים בהם התקיים ביקוש גבוה יותר לעובדים, כלומר, המדינות מפיקות הנפט, אך הגירת עובדים זו לא הספיקה על מנת להציל את כלכלת המדינות ולספק את צרכי תושביהן. לעומתן, ערב הסעודית, כווית ואיחוד האמירויות, שמתאפיינות באוכלוסיה דלילה ובזרימת הון גבוה, תרמו רבות לצמיחה הכלכלית בעשור הנפט ויצרה ביקושים לכוח עבודה בכמויות שהמדינות לא יכלו לספק בשל נתוני האוכלוסייה הדלים והביא להגירת כוח עבודה זר וכן לעודפי הון גדולים.
יש לציין כי מקורות חקר האוכלוסייה הזרה אינם מדויקים כתוצאה מעיוות נתונים של מדינות המפרץ  במטרה להסתיר את העובדה שהעובדים הזרים אינם חוקיים ולהפחית בקיומים לעומת האוכלוסייה המקומית במטרה להשיג מכסת נפט גדולה יותר. 2