הישיבה- "עיר מקלט" אל מול המודרנה:
היבטים שונים של מוסדות כוללניים בעידן הפוסט מודרני העבודה הנוכחית עוסקת בישיבה המהווה מוסד כוללני המיועד ללימוד תורה ותלמוד. מוסד שכזה הוא מוסד חיצוני בעל נטיות שתלטניות, התובע חלק מהזמן ומהאינטרסים של היחיד. הוא מופרד מסביבתו באמצעים פיסיים, תרבותיים וחברתיים ומקיים בתוכו סדר יום המשולב בכללים מגבילים, סנקציות ותגמולים נלווים. קיומו נועד לשם השגת מטרות שונות. החברה החרדית של היום שונה מאוד מהחברה החרדית שהתקיימה עד אמצע שנות החמישים של המאה  ה-20. מאז המחצית השנייה של שנות החמישים הפכה החברה החרדית למה שאנו מכנים "חברת לומדים", משמע שכמעט כל ילדיה עוברים את תהליך הסוציאליזציה שלהם במוסדות חינוך ייחודיים: חדר, ישיבה קטנה, ישיבה גדולה וכולל. התהליך הזה מתחיל בילדות המוקדמת ומסתיים בד"כ באמצע סוף שנות השלושים של החיים. במסגרת זו הנישואין אינם מציינים את סוף תהליך הסוציאליזציה, אלא שלב מעבר מן הישיבה הגדולה לכולל, שבו מוסיפים ללמוד עוד שנים רבות. מיעוט אף ממשיכים ללמוד בכולל כל ימי חייהם. המהפך הזה בחברה החרדית שינה, כאמור, את מבנה החברה החרדית ואת אופייה.