הצגת הנושא: חינוך לחשיבה הוא נושא גדול מאוד בעל חשיבות עליונה בנושא החינוך בכלל והחשיבה בפרט. חינוך לחשיבה מתחלק למספר סוגי חשיבה ,כפי שניתן לראות בתרשים:
חשיבות:נושא זה חשוב בעיניי לשם הכרת תאוריות לטיפוח החשיבה בהוראה ובלמידה בחינוך המודרני. לשם הכרת שיטות בהוראה לחשיבה שפותחו ויושמו בחינוך המודרני.
ומכיוון שכמורה לחינוך גופני מעניין אותי לדעת וללמוד על שיטות שעוזרות לטפח את החשיבה אצל התלמידים.
אילו סוגי חשיבה בחרתי?: בנושא זה בחרתי לקחת שני סוגי חשיבה על מנת לבדוק השפעת סוג חשיבה אחד על האחר.
בחרתי בחשיבה יצירתית והשפעתה על חשיבה הוליסטית ( אינטלגנציות מרובות ) . התמקדתי  באינטלגנציה תנועתית גופנית.
מדוע חלק זה?: בחרתי בחלקים אלו מכיוון שבייחוד במקצוע החנ"ג חשובה היצירתיות על מנת לעניין את התלמיד ,ולמנוע חשיבה תבניתית ואורכית קבועה. ומכיוון שהנני מורה לחנ"ג חשוב לי לבדוק האם למורה לחנ"ג ישנה בכלל חשיבה יצירתית והאם יש לה חלק בפיתוחה של האינטלגנציה התנועתית גופנית אצל ילדים?.
סקירה ספרותית: הסקירה הספרותית חולקה ל3- חלקים: בחלק הראשון התמקדתי באינטלגנציה בכלל ובאינטלגנציה הגופנית –תנועתית בפרט.
בחלק השני התמקדתי בנושא חשיבה יצירתית.
ובחלק השלישי התמקדתי בדרכי הוראה, שיטות וגישות ללימוד אינטלגנציה תנועתית וחשיבה יצירתית.
חילקתי כך, על מנת להבין מהי אינטלגנציה ,מהי חשיבה יצירתית וכיצד הן באות לידי ביטוי בהוראת החנ"ג. החלק ראשון- עוסק באינטלגנציה:
 הגדרה:
אינטליגנציה באופן כללי היא משכל והיכולת לפתור בעיות או ליצור תוצרים. לכל אחד יש את מידת היכולת להשתמש במחשבה שלו בחשיבה שלו . החשיבה יכולה לעתים קרובות להיות חפוזה ללא עיבוד מעמיק, רשלנית ובלתי מדויקת.מחקרים רבים מראים כי ניסיונות מכוונים למטרה ללמד חשיבה טובה יותר, עשויים להיות כדאיים.
אינטלגנציה אינטלקטואלית (I.Q) ,אינה האינטלגנציה היחידה שמאפיינת בני אדם והיא מייצגת רק חלק מההתנהגות בעולם הממשי. גארדנר טוען כי לאדם ישנם הרבה סוגי חשיבה ולא אינטלגנציה אחת.
תאוריית האינטלגנציות המרובות ,עושה ריבוי של התפיסה המסורתית. כלומר פתרון בעיות ע"י הגעה ליעד כלשהו ,דרך כישור או אינטלגנציה מסויימת. ישנן 7 אינטלגנציות שעובדות כולן או חלקן ביחד לשם הפעלת אינטלגנציה ספציפית אחת. האינטלגנציות אליהן מדובר הן: מוסיקלית, לוגית-מתמטית, לשונית, מרחבית, בין אישית ,תוך אישית וגופנית תנועתית. ההתמקדות היא על אינטלגנציה תנועתית- גופנית ,מכיוון שבמחקר ישנה הדגשה על הצורך והשאיפה לפתח בתור מורה לחנ"ג אינטלגנציה זו.
אינטלגנציה גופנית תנועתית הינה היכולת ליצור ייצוגים מוטוריים. פתרון בעיה גופנית נעשית ע"י חישוב מוחי לשם תזמון ראיית משחק, מהירות וכולי ,תוך העברת פקודות לשרירים לשם ביצוע פעולה הנדרשת בשנייה הגורלית.
זיהוי אינטלגנציה זו אצל ילדים ניתן לראות כאשר ילד מתקשה לשבת במקום אחד וניחן באהבה לעבוד בידיים.
פיתוח אינטלגנציה זו תלוייה בגורמים הגנטיים, הסביבתיים התרבותיים וההסטורים. ישנו צורך עז אצל ילדים אלו לפעילות גופנית ומשחקים פיזיים, מישוש ומלאכת כפיים.
תצפית בעת פעילות ללא התערבות ,יכולה לעזור לגלות בעלי אינטלגנציה זו מכיוון שבד"כ יימשכו ילדים אלו לעבודות בנייה והרכבה.
לדעתי ,לאחר קריאה מעמיקה, אחת הדרכים אם לא המובילה והמועילה ביניהן, לפיתוח אינטלגנציה תנועתית באופן מגרה ומעניין היא ע"י חשיבה יצירתית ,אותה גם כן ניתן וצריך לפתח. החלק השני מעמיק בנושא זה.
החלק שני- עוסק  בחשיבה יצירתית:
הגדרה: יצירה באופן כללי, היא יצירת דבר חדש וחיפוש חלופות לדבר בנמצא.
אדם אינטלגנטי אינו דווקא בעל חשיבה טובה או יצירתית, זאת מכיוון שאדם כזה אינו מתאמץ להקשיב לאחרים ולבחון חלופות, אלא משוכנע בצידקתו.
חשוב שהיצירתיות תיתמך ע"י הסביבה ויזדהו איתה, אחרת היא לא תתקיים. לכן צריכים לדעת לשווק אותה.
על מנת לשפר את החשיבה היצירתית אצל האדם/ילד, יש ללמד להפוך דבר לגדול יותר או קטן יותר, לארגנו מחדש או לבחון אותו מנקודת מבט חדשה. חשוב לא להגיב אוטומטית לכל גירוי ,כי אז לא ניצור רעיונות חדשים, מכיוון שקוגנטיבית המוח עובד לפי פעולה מוכרת. חשיבה לרוחב הינה פתרון בעיות בחשיבה יוצרת, והשימוש בו הוא לשם תוצאה, אפילו אם תתכן שגיאה בדרך.  חשיבה אנכית לעומתה אינה מאפשרת טעויות. באופן כללי ניתן לשלב בין השניים ( תלוי בסיטואציה) . חשיבה לרוחב מעוררת יצירת דפוסים חדשים. הבעיה בחשיבה לרוחב היא היציאה לדרך, התזוזה, שרשרת מחשבות, ולחמוק משרשרת מחשבות טבעית ונדושה. ישנן טכניקות שימוש לחשיבה לרוחב ,אשר עוזרות לפתח חשיבה יצירתית:
הבולטות ביניהן : יצירת חלופות, שפיטה מושהית, תרגול, פירוק, שיטת ההיפוך, הקבלות, גרייה אקראית ועוד….
על מנת שנוכל ליצור טוב יותר יש ליצור חלופות ולבחון דברים מעבר לנדוש.
החלק השלישי  עוסק בדרכים ושיטות הוראה יצירתיות ולשם פיתוח אינטלגנציה תנועתית -גופנית.
החלק שלישי-עוסק בשיטות ללימוד אינטלגנציה תנועתית גופנית וחשיבה יצירתית.
בעבר הרחוק הניחו כי רמת הקשב בשיעור ,מנבא הישגים לימודיים . כיום יודעים שחיזוקים ושבחים וכן פעילות יזומה של התלמידים משפרים את ההישגים וכן הם פתח לשיפור החשיבה היצירתית ופיתוחה של האינטלגנציה התנועתית. במחקרים שנערכו בעבר וכיום ,הראו הממצאים כי חיזוקים ושבחים ניתנים לעתים רחוקות, ופעילות יזומה של התלמיד כמעט ואיננה נראית. כמו כן מחקרים גילו כי מורים בעלי ניסיון יעילים יותר. מחקרים נוספים הראו כי 30% מזמן השיעור מוקדש לפעילות מוטורית ושאר הזמן "מתבזבז" על משימות ניהול, המתנה וקבלת מידע. בנוסף גילו מחקרים כי בעיות משמעת אינן שכיחות בשיעור ,אך קיימות התנהגויות מפריעות אחרות.
 באופן כללי אוירה חיובית תורמת ללמידה ואווירה שלילית פוגעת.  כל אלה ועוד ייבדקו על –ידי במהלך המחקר.
ספקטרום ההוראה מראה את השינוי שיש לאורך רצף הספקטרום בנוגע למקבלי ההחלטות. מהציווי בו המורה הוא המחליט הבלעדי ועד שהאחריות מועברת בהדרגה לידי התלמיד.
שיטות הלמידה שיכולות לפתח יצירתיות, הן בד"כ השיטות בהן התלמיד מעורב ויוזם, אך עדיין אינו השולט בנעשה באופן אבסולוטי. מורים בעלי ניסיון הם אלו שבד"כ מסוגלים לפעול ע"פ שיטות אלו.
על מנת שנוכל לפתח אינטלגנציה כלשהי, חייבים ללמד את הילדים חשיבה. במקרה שלנו אנו רוצים לפתח אינטלגנציה תנועתית ע"י חשיבה יצירתית. כל אחד יכול להיות יצירתי, צריכים רק להקנות ערכים או לטפח דפוסי חשיבה. תרגול היכולות צריך להעשות בשטף וגמישות וע"י כך להטמיע ערכים המטפחים חשיבה יצירתית. הלמידה הבית ספרית אינה משרתת את צורכי החשיבה היצירתית באופן מוצלח מכיוון שבד"כ נדרשים התלמידים לענות תשובות קצרות או למלא משבצת.
המורים צריכים לתת לתלמידים לחקור בעצמם ולבטא את רעיונותיהם. המורה צריך לשמש מודל של גישה יצירתית ולדעת להדגימה. יש צורך לגשת לפתרונות בדרכים שונות ולא בדרך אחת בלבד. יש לאפשר לתלמידים לשאול שאלות מכיוון שמהלך חשיבה יצירתית היא הנטייה להסתקרן, להתפלא ולחקור.
 בעבר שיטות ההוראה היו מתוך הנחה שרמת קשב גבוהה תוביל להישגים, היום חשוב האופי האומנותי של ההוראה וידע המורה.
בשיעורי החנ"ג ככל שיתפתחו מבחינה יצירתית ,יוכלו להפוך דברים פשוטים לדברים מורכבים יותר, דברים שלא היו עושים בתחילה. דבר שמוכיח יצירתיות.
לדעתי יצירתיות בשיעורי החנ"ג יורידו אף את בעיות המשמעת מכיוון שאין דיכוי ליצירתיות וע"י כך תעלה גם המוטיבציה ( שהיא גם כך גבוהה בגילאי היסודי. ע"פ סמינריון שעשיתי בשנת 1999-2000).
 חשוב שבפעולות היצירתיות יתנתקו הן המורים והן התלמידים מהמוסכמות, ולנסות למצוא פתרונות או רעיונות בראש נקי ללא סטיגמות או ניסיון עבר.
הוראת האינטלגנציה מבוססת על אסטרטגיות, מטה קוגניציה, נטיות, קוגניציה מבוזרת, והעברה. נשאלת השאלה האם אינטלגנציה נילמדת הינה אינטלגנציה אמיתית?, היא אכן אמיתית אך בתנאי שנבין כי ראיית האינטלגנציה כ- I.Q אינה מוצדקת.
ניתן ליצור מערכי שיעור לפיתוח אינטלגנציה תנועתית גופנית ע"י שימוש בתאוריית האינטלגנציות המרובות. אם נתמקד בנושא גופני תנועתי ונשאל את הילדים כיצד ניתן לערב את כל הגוף בפעילות התנסותית, נוכל ע"י כך להוות תמריץ לחשיבה יצירתית שתידרש ישנן אסטרטגיות הוראה נוספות לפיתוח אינטלגנציה גופנית תנועתית. זאת ע"י תשובות גוף, מושגים תנועתיים, חשיבה מעשית, מפות גוף וכדומה.
מבחינת גורם אקולוגי בלמידה חשוב שלתלמידים תהיה אפשרות לתנועה רבה ושל מגע עם דברים. בי"ס ברוח אינטלגנציות מרובות בכלל ואינטלגנציה גופנית בפרט חייב לשלב יותר את שיעורי החנ"ג  והאומנות בנוסף למקצועות המסורתיים מ"ת מדעים ולשון.
הדרך הטובה ביותר לבדוק ולהעריך את פעילות התלמידים הן כפעילים יצירתיים והן כבעלי אינטלגנציה תנועתית מפותחת , היא תצפית!.
תוכן העניינים
הצהרה ………………………………………………………………………………………….2

1 .
מבוא…………………………………………………………………………………  8
4 –
2 .
סקירה ספרותית …………………………………………………………9-33
2 .1
אינטלגנציה בכלל ואינטלגנציה גופנית-תנועתית בפרט…………….
9-16
2 .2
חשיבה יצירתית בהוראה……………………………..……17-24
2 .3
דרכי הוראה, שיטות וגישות ללימוד אינטלגנציה תנועתית וחשיבה יצירתית בחנ"ג …………………………………………………………………………………….
5 -33

3 .
שאלת המחקר והשערות המחקר…………………………………….34

4 .
שיטות מחקר……………………………………………………35-38
4 .1
מדגם………………………………………………………………..35-36
4 .2
כלי מחקר…………………………………………………………..37-38
4 .3 מהלך המחקר…………………………………………………….38
  5.
ממצאים ………………………………………………………………………….. 39-54

6 . מסקנות………………………………………………………………………………55-59
7. דיון………………………………………………………………..60-62

8 .
בבליוגרפיה……………………………………………………….63-65
שנת לימודים תשס"א
2 000-2001