ב-1 בינואר 1999 הושק רשמית מטבע האירו. 11
מדינות ברחבי אירופה החליטו לוותר על ריבונותן המוניטרית (לרבות ויתור על המטבעות הלאומיים), וליצור את הגוש הכלכלי השני בגודלו בעולם.
3 שנים מאוחר יותר, ב-1 בינואר 2002,  הושלם המהלך, והוחלפו 12 מטבעות לאומיים, כולל הדרכמה היוונית, שהצטרפה ב 2002 ל-11
המדינות המייסדות.  האיחוד המוניטרי הוא עדות חיה לתהליכי הגלובליזציה המאפיינים את העולם הכלכלי בשנים האחרונות. הכל החל בדצמבר 1991 עת התכנסו במאסטריכט, חברות השוק האירופי המשותף דאז. לאחר כמה ימים של דיונים נחתמה  "אמנת האיחוד האירופי", וכעבור שנתיים, ב-1993, היא נכנסה לתוקף. מטרת האמנה היתה ליצור איחוד כלכלי ומוניטרי ביבשת. בכדי להגיע לשוק אחיד באירופה, דרוש היה איחוד מוניטרי. ורק באמצעות מטבע אחיד ניתן היה למצות את היתרונות הכלכליים הגלומים באיחוד זה. על פי האמנה, האיחוד המוניטרי, לרבות הנפקת המטבעות והשטרות, אמור היה להתבצע בארבעה שלבים. המעבר ליורו – אבני דרך   התאריך הצעד   יולי-90 ליברליזציה מלאה של תנועות הון והקמת מסגרת לשת"פ בין המדינות   דצמבר-91
חתימת האמנה לאיחוד אירופה במאסטריכט   נובמבר-93
אשרור האמנה   ינואר-94
הקמת המוסד המוניטרי האירופאי (EMI), שיהפוך בהמשך לבנק המרכזי (ECB)   ינואר-99
האיחוד המוניטרי הושלם, והאחריות למדיניות המוניטרית עברה לבנק המרכזי האירופאי האירו מושק   ינואר-02
הנפקה פיסית של האירו   פברואר-02
המטבעות הלאומיים יוצאים משימוש   במסגרת עבודתי הרבה עם אנשים ממדינות אירופה (גרמניה, בלגיה הולנד ואיטליה) שמעתי מהם לא פעם בשנים הראשונות שלאחר המעבר למטבע היורו כי בפועל, חלה ירידה ברמת החיים שלהם:
לדבריהם, משכורותיהם הומרו מהמטבע המקומי ליורו עפ"י יחס ההמרה שנקבע ביום המעבר אך מחיריהם של מוצרי הצריכה, רק שינו את הסימן והפכו לדוגמא ממרק גרמני ליורו ללא המרה עפ"י היחס שהוסכם.
בגרמניה לדוגמא, מי שמשכורתו לפני המעבר הייתה 5000 מארק גרמני (מ"ג), לאחר המעבר הפכה להיות
2 500 יורו (עפ"י יחס ההמרה שעמד ביום המעבר על כ 2 מ"ג ל 1 יורו לערך) אך מחירו של כיכר לחם שעמד על 2 מ"ג לפני המעבר, נמכר ב 2 יורו וכך יצא במקרה זה שמחירו הריאלי של הלחם הוכפל הלכה למעשה בשעה שהשכר נותר ללא כל שינוי ריאלי.
כך שמעתי גם לגבי שאר מוצרי הצריכה הבסיסיים וגם לגבי כל שאר המוצרים המרכיבים את הכלכלה האישית כגון מחירי הביגוד והרכב. בעבודתי זו החלטתי לנסות לאמת או להפריך את ההנחה שרמת החיים באירופה המערבית שלאחר היורו נפגעה, זאת ע"י כך שבדקתי את גובהם של מספר אינדיקטורים בארצות האיחוד המוניטרי, המעידים ומשפיעים על רמת החיים של האדם הפרטי לפני ואחרי המעבר ליורו כגון רמת המחירים, הריבית, רמת התעסוקה והתוצר. זאת ע"י כך    שיצרתי קשר עם מחלקת הסטטיסטיקה בבנק האירופאי המרכזי ממנה קיבלתי גישה לאתר ובו אינספור נתונים בנושאים שונים. בעבודה אציג ואנתח את הנתונים שמצאתי במקביל לחומר תיאורטי נוסף שנילקח ממאמרים בנושאי הצריכה הפרטית ביחס להכנסה,  אינפלציה במדינות האיחוד וגרמניה בפרט וכן רפורמות שבוצעו בגרמניה על מנת לנסות ולקבל מענה לשאלת המחקר בדבר קיומה של השפעה על הצריכה הפרטית לאורך זמן בעקבות שינוי המטבע באירופה.
תוכן העניינים:
מבוא 
3 סקירת ספרות
6 שיטת המחקר 7
נתוני מדינות האיחוד האירופאי 7
ניתוח אמפירי
1 2
השינוי בחיסכון הלאומי ביחס לריבית
1 5
דיון
1 7
סיכום ומסקנות
2 1
ביבליוגרפיה
2 2
העבודה לא כוללת נספחים