בין-דוריות בפואטיקה של ספרות הילדים בספרות הילדים של המאה העשרים קיים שיח בין-דורי בעל איכויות ייחודיות בתרבות המערב המודרנית. ההזדקקויות הבין-דוריות בין מבוגרים לילדים באה לידי-ביטוי בכמה רבדים:
רובד עלילתי, רובד יצירתי, רובד פרשני, רובד נוסטלגי ורובד הקריאה עצמה.
בספר "המגירה השלישית של סבא" מאת טל קופלמן ניתן לראות את הצמתים הבין-דוריים המתקיימים בסיפור.
מושג הילד בתרבות המערב פיליפ אריאס הינו חוקר ילדות אשר פרסם בשנת  1960 את משנתו בנושא תפיסת הילד בספרו "הילד וחיי המשפחה במשטר הישן", הספר עורר תהודה רבה ומיוחסת לו השפעה עצומה על חקר הילדות. לפי התזה של אריאס עד המאה ה-17 החברה הימי ביניימית לא הבחינה בין ילדים לבין מבוגרים. אריאס טוען שמושג הילדות לא היה קיים, אין הדבר אומר כי בזו לילדים, אלא לא הייתה כלל הכרה במושג. הילד הפך לחלק מחברת המבוגרים ולא נבדל ממנה, הוא עבד כמבוגר, התלבש כמבוגר וחי עם המבוגרים באותם חללי מחיה. ניתן לראות את התפתחות מושג הילד על-פי השוואת היחסים הבין-דוריים המשתמעים בשלוש גרסאות של "כיפה אדומה" אותם בחרתי לעבודה זו: כיפה אדומה של פרו (1697), כיפה אדומה מאת האחים גרים (1812), כיפה אדומה- הסרט האמיתי (2005).
אילוציו של סופר הילדים הסופר יורם קניוק הכניס כמה שינויים במעבר בין הסיפור למבוגרים "מות העייר" שהתפרסם ב-1973 לבין הסיפור לילדים "הבית שבו מתים הג'וקים בשיבה טובה" שהתפרסם ב-1979.