לאחרונה אנו מתבשרים בכלי התקשורת השונים כי ישראל, שבעבר הגיעה להישגים עולמיים מכובדים בתחומי אקדמיה שונים, איבדה את מקומה במרום הטבלה והיא מצויה כיום ברמה אחת עם מדינות הנחשבות למתפתחות.
עצוב המצב ככל שיהיה, הכתובת הייתה רשומה על הקיר שנים רבות, ודומה כי איש במערכת החינוך לא הבין את תכנה.  יותר מכך– באמצעות קיצוץ שעות לימוד, קיבוע מעמד המורה, רפורמות שגויות שהדן נשמע עד היום, והגרוע מכל, בהתעלמותה ההפגנתית כמעט לתוצאות העתידיות האפשריות של המצב – מערכת החינוך הינה אחד הגורמים העיקריים להיווצרות הבעיה ובעיקר לטיפוחה.  הבשורה האחרונה ממסדרונות משרד החינוך נקראת "אופק חדש" – רפורמה שגובשה בתקופת כהונתה של יולי תמיר כשרת החינוך ומיושמת בבתי ספר שונים מאז 2006. אוכלוסיית היעד גם פה הינה בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים,  ועיקריה הם2: הוספת שעות עבודה למורים, ובכך – להביא לשיפור שכרם, בתקווה למשוך מורים איכותיים יותר למקצוע, ושדרוג מעמדם המקצועי.
הוספת שעות לימוד במקצועות הליבה (מתמטיקה, לשון, מדעים) לקידום תלמידים בינוניים בעלי פוטנציאל לא ממומש, שכמה שעות תגבור שבועיות בקבוצות קטנות עשויות לתת להם דחיפה קדימה.  קידום הישגי מערכת הלימוד.
העבודה ללא מקורות