התנהגות אובדנית וטיפול בגישה הפנומנולוגית פסיכולוגיה

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח
שנת הגשה 2007
מספר מילים 2229
מספר מקורות 5

תקציר העבודה

הפקולטה למדעי החברה החוג לפסיכולוגיה עבודה בקורס: סמינר קליני בטיפול דינמי בילד התנהגות אובדנית  הגדרה  וטיפול על פי הגישה הפנומנולוגית הגדרה פנומנולוגית של התנהגות אובדנית אצל ילדים ומבוגרים, מתארת את התופעה מנקודת מבטו החוויתית של הפרט. גישה כזו מגולמת בעבודתו הענפה של שניידמן (1982) אשר מנסה להיכנס אל תוך עולמו הפנימי של האדם שעומד לבצע התאבדות או של האדם אשר ניצל מניסיון התאבדות. שניידמן מסתכל על תופעת ההתאבדות דרך שלושה מוקדים חוויתיים:
סגנון החיים, העולם הרגשי הפנימי והתפיסה והחשיבה של המתאבד. סגנון החיים מאופיין במה שהוא מגדיר כסגנון של עוינות כלפי העצמי וכלפי העולם. כאשר האדם אינו אוהב את עצמו, גישתו שלילית באופן עקבי והוא אינו יכול להנות מעצמו ומן הסובבים אותו.
החוויה הרגשית של המתאבד או של הנוטה להתאבד היא מבוכה פנימית מתמדת. לפיו, זוהי הרגשה שונה מחרדה, פחד, דאגה, דיכאון או עצבות. זהו כעין חוסר מנוחה מתמיד, תחושת מלכוד, חוסר תקווה וחוסר ישע. התפיסה והחשיבה של המתאבד מאופיינת בחלוקה קיצונית ללא גוני ביניים: שחור-לבן, כן-לא, טוב-רע שמתרגמים לכלל תפיסה שאם החיים אינם מסתדרים כפי שהאדם רוצה, מוטב לו למות. על פי הגישה הפנומנולוגית התיאור החוויתי – סובייקטיבי של הסבל ושל הסובל מעניק, בסופו של דבר, הבנה בהירה יותר של התופעה ומניעיה.