תוכן עניינים
1.         מבוא …  3-4
2 .         דיון כלכלי             2.1        סקירה העובדות הכלכליות —         5
            2.2        מדוע תופעת העסקת עובדים שעות נוספות ללא שכר הוגן ממשיכה להתקיים? ..  6
            2.3        סיכום הדיון הכלכלי .           7
3 .         דיון משפטי             3.1        סקירת החוקים והתקנות —           8-9
            3.2        ריסון המערכת העסקית על ידי המחוקק –         9-11
            3.3        סיכום הדיון המשפטי            11
4 .         דיון מוסרי             4.1        הפעולה הנבחנת ובחינת מוסריותה –..          12
            4.2        מדוע הפעולה הנבחנת לא מוסרית ולא ראויה ומה ראוי/נכון לעשות?      12-21
            4.3        סיכום הדיון המוסרי .           22-23
5.         דיון ומסקנות -.. 22-23
6 .         רשימה ביבליוגרפית –..            24
תקציר העבודה: במסגרת עבודתי זו אתאר תופעה, הרווחת כיום, שבה מעסיקים, היכולים להיות אדם פרטי או ארגון, נוהגים להעסיק עובדים שעות נוספות וללא גמול ראוי והוגן. אבחן תופעה זו משלושה היבטים: האחד – דיון כלכלי: בדיון הכלכלי אסקור את העובדות הכלכליות הרווחות היום בעניין תופעה שכיחה זו וכן, אבחן מדוע תופעה זו ממשיכה להתקיים וזאת באמצעות הדיון הביקורתי על הנחות היסוד של התיאוריה הכלכלית הקלאסית.
השני – דיון משפטי: בדיון המשפטי אסקור את חוק שעות העבודה והמנוחה וההיתרים הכלליים והמשפטיים הניתנים בהקשר זה וכן, אבחן האם ניתן לסמוך על המחוקק בבואו לרסן, ריסון חיצוני, את המערכת העסקית, כלומר, את המעסיקים?
השלישי – דיון מוסרי: בדיון המוסרי  אגדיר מהי הפעולה הנבחנת ואבחן: את מוסריות הפעולה הנבחנת, מתי הפעולה הנבחנת לא מוסרית וכן, מהי אחריות מוסרית ובעיקר, מדוע הפעולה הנבחנת לא מוסרית ולא ראויה ומה ראוי/נכון לעשות וזאת במסגרת חמשת עקרונות המוסר בעסקים. לבסוף, במסגרת הסעיף דיון ומסקנות, אבחן מי נושא באחריות על הנזקים שהתרחשו בעקבות העסקת עובדים שעות נוספות וללא שכר הוגן וראוי ואמליץ למעסיקים ולמערכת העסקית מה ראוי ונכון לעשות, על מנת למנוע פגיעה וניצול של העובדים מצד המעסיקים.
אציין כי, התפיסה הרווחת בעיני מעסיקים הינה תפיסה קפיטליסטית, המונעת משיקולים כלכליים ותועלתיים בלבד. דרכי ההתחמקות מתשלום עבור השעות הנוספות והסיבות כמו:
"משרת אמון" להעסקת עובדים שעות נוספות וללא תמורה הוגנת מוכיחים כי, המעסיקים פועלים לטובתם העצמית בלבד  ולמיקסום תועלתם ורק שיקולי הרווח ומקסום התועלת הם אלה שמניעים אותם. תורתו של אדם סמית, "אבי הכלכלה המודרנית" מהווה מקור להשקפה הרווחת – כאילו עולם העסקים אינו זקוק למוסר. תורה שעל פיה, עולם העסקים הינו עולם שבו כל אחד דואג לטובתו העצמית ו"היד הנעלמה" – כוחות השוק – הם אלה שיזניקו את הכלכלה קדימה.
רעיונותיו של אדם סמית התפתחו בשני כיוונים: כיוון אחד – במסגרת מדעי החברה – התגבשו במחשבת הכלכלה הקלאסית. כיוון שני – ביחס החברה לעולם העסקים שבו הוזנו שורה של מיתוסים כלכליים – ודאויות מדומות שאיכלסו את השיח החברתי – מיתוסים המהווים שיקולים זרים על עולם העסקים ואף מזיקים שאין לערבבם בין מוסר לעסקים: מיתוס עסקים בלא מוסר – האומר שעולם העסקים פועל על פי שיקולים של היצע וביקוש ולא על פי שיקולים מוסריים. טענתם הרווחת של המעסיקים היא, ש"בעסקים כמו בעסקים", אין להפעיל כלל שיקולים מוסריים אלא רק שיקולי היצע וביקוש ולכן, מעסיקים המעסיקים עובדי הייטק בשעות מרובות ובסופי שבוע טוענים, שיש להתאים את שעות העבודה לשעות העבודה בארה"ב, בשעות אלה הביקוש שם יותר גדול ולכן אין ברירה אלא להעסיקם בשעות אלה.
מיתוס עסקים כ"משחק" – האומר שעולם העסקים פועל על פי כללי משחק מיוחדים שנקבעים על ידי החוק ולכן, כללים אלה הופכים להיות מקובלים ושיקול דעת ערכי מתייתר מכיוון שהמחוקק כבר קבע את זה-הסתתרות מעסיקים מאחורי החוקים והתקנות כשהם משתמשים בהם ככללי משחק מקובלים. מיתוס עסקים כג'ונגל – האומר ש"החזק שורד". המעסיקים טוענים שישנה תחרות חריפה בשוק והם פועלים כך על מנת לשרוד. מיתוס עסקים כרווח – האומר שמטרת הפירמה היא אך ורק מקסום הרווח ולכן, המעסיקים לא יכולים להכניס כאן שיקולים מוסריים. טענת המעסיקים כי העובדים עובדים ב"משרת אמון" וזאת כדי להתחמק מתשלום עבור השעות הנוספות שהם עובדים כמו: מתמחים במשרד רואי-חשבון ובמשרדי עורכי-דין, יכולה להוביל למסקנה כי המעסיקים פועלים מתוך שיקולי רווח גרידא שזוהי המטרה העיקרית שהפירמה צריכה לשים לנגד עיניה – מטרת רווח בלבד ולכן, יש צורך להעסיק עובדים שעות נוספות ואף לשלם להם פחות, על מנת למקסם את הרווחים של הפירמה.
הביקורת על המיתוסים בהם מאמינים המעסיקים, באה כדי להפריח את טענותיהם ואמונותיהם:
מיתוס עסקים בלא מוסר – ניתן לומר שהמעסיקים משתמשים ב"רחיצה מוסרית" – מצב שבו הם מבצעים פעולה מתוך אינטרס כלכלי, אבל מציגים אותה כפעולה ערכית כמו: "משרת אמון" במשרד רואה חשבון או משרד עורכי-דין ולכן, הוא לא יכול ליתר את הפעולה העסקית.
מיתוס עסקים כ"משחק"-הרבה מעסיקים משתמשים בחוק כאיצטלה לצורך ביצוע פעולתם הלא מוסרית וטוענים שהם מכוסים מבחינה משפטית ופועלים במסגרת החוק, אך בעצם המעסיקים לא יכולים  לנתק בין החוקים והתקנות לבין המשמעות המוסרית שלהם. מיתוס עסקים כג'ונגל – לא ניתן ליתר את המוסר בעולם העסקים ולכן, יש לעצור מעסיקים שפועלים רק על מנת לשרוד ופוגעים ומסכנים את עובדיהם. המעסיקים צריכים לשרת את צרכי העובדים ולספק אותם על מנת שהם ימשיכו לתפקד ולהועיל לחברה – יש כאן הבנה לקויה של עולם העסקים מצד המעסיקים. מיתוס עסקים כרווח-הרווח הוא לא השיקול העיקרי שצריך לקחת בחשבון, אלא גם שיקולים מוסריים על מנת לשמור על העובדים לאורך זמן. יש להפריח את מיתוס הרווח על ידי "פרדוקס הרווח" — הרווח לא יכול להיות הקריטריון היחיד שעל פיו מעסיקים, המייצגים את הפירמה, פועלים אלא הוא צריך להתלוות לגורמים רבים נוספים ושיקולים מוסריים צריכים להיות בלתי נפרדים ממכלול השיקולים שמנהל צריך לקחת בחשבון.
לסיכום: דרכי ההתחמקות של מעסיקים ממתן תשלום הוגן וראוי עבור העסקת עובדים שעות נוספות ואינסופיות, מהוות הוכחה לכך שהמעסיקים פועלים ומונעים מתוך שיקולי רווח בלבד, מכיוון שבאופן כזה הם מגדילים את רווחי הפירמה שזוהי עבורם מטרתם העיקרית.
אני יכולה להעיד מתוך ניסיוני האישי על כך שישנם מעסיקים רבים, בעלי חברות גדולות במדינת ישראל, המעסיקים עובדים מסביב לשעון ללא שכר הוגן וראוי, משתמשים בשיטת "השכר הגלובלי" וטוענים שהם "מכוסים על פי החוק". אני רואה בתופעה זו כתופעה לא מוסרית וחמורה כשלעצמה מכיוון שהיא פוגעת לא רק בבריאותו של העובד, אלא גם באיכות חייו ובאיכות חיי משפחתו והסובבים אותו. מקווה אני שמעסיקים אלה ישנו את התנהגותם הלא מוסרית ויבינו כי הם פוגעים לא רק בעובד אלא גם במשפחתו ובסובבים אותו, דבר היכול לפגוע גם בהם מבחינה כלכלית לאורך זמן. עוד אני מקווה שמדינת ישראל, כמרסן חיצוני, תייעל את דרכי הריסון החיצוני שלה ותפעל מול מעסיקים, המסכנים את חיי העובדים שלהם, גם בדרכים, וגם מבחינת בטיחותית.
התנהגות לא מוסרית זו וניצול העובדים על ידי המעסיקים, מובילים, בסופו של דבר, לפגיעה בתפקוד העובדים בחברה ולפגיעה ברווחה ובטובת הכלל.