תוכן העניינים                                                                                                             עמוד
1 .       רקע
3     
1 .א.
מבוא -…4
1 .ב.
הבסיס המשפטי – הדין החל -.6
      1.ב.א. פקודת העיתונות .7
      1.ב.ב. בג"ץ קול העם -8
      1.ב.ג.  תקנון האתיקה המקצועית של העיתונות –..9
      1.ב.ד.  הצעת חוק העיתונות
2 008 ..9
1 .ג.
העיתונות הכתובה בישראל -…10
2 . מהותה של הזכות לחופש ביטוי של העיתונות -11
2 .א. מעמדו החוקתי של עקרון חופש הביטוי בישראל -..11
2 .ב.  ביטוי הסתה המרדה וגזענות -12
3 . שאלת המחקר: האם ראוי להחיל הגבלות על חופש הביטוי של העיתונות והאם יש מקום       לחייב את העיתונות לכבד את חופש הביטוי של הציבור בעיתונות, ואם כן מתוקף מה?   
3 .א.
דיון במעמדה ובמאפיינים של העיתונות כגוף דו מהותי 13
3 .א.א.  גוף פרטי בעל מעמד ציבורי 13
3 .א.ב.
זיקה פונקציונאלית: שירות חיוני וביצוע פונקציה ציבורית חיונית -14
3 .א.ג.  מתן שירות לציבור –..15
3 .א.ד.
מונופולין –.15
3 .א.ה.
שימוש במשאבי ציבור–
–..15
3 .א.ו.  ריכוז כוח בידי העיתונות וריכוזיות בשוק –16
3 .א.ז.
זיקה רעיונית -18
3 .א.ח.
הצעתו של הפרופ' אהרון ברק –.18
3 .א.ט.
סכנת המדרון החלקלק, סיכום ומסקנות לגבי סיווג העיתונות כגוף דו מהותי-19
3 .ב.
מודל התחולה הישירה של חופש הביטוי  -22
3 .ג.
מודל התחולה העקיפה 22
3 .ג.א.
אתיקה מול חוקי תקשורת -.23
        3.ד. מודל העדר התחולה …24
        3.ה. מודל התחולה על הרשות השופטת –…24
  4. משפט משווה
5   4.א. ארצות הברית –.
5   4.ב.  שוויץ -…30   4.ג.  קנדה –30   4.ד.  גרמניה -.31
  5. סיכום ומסקנות –..32
  6. רשימה ביבליוגרפית………………………………………… ..34
  7.
נספחים –36

1 . רקע
בתחילת המאה ה 19 היתה נהוגה תפישת המדינה המודרנית כשלטון מרכזי בעל סמכויות, שאמור לספק בטחון פנים וחוץ לתושבים וגביית מיסים, ללא התערבות מעבר לכך. המדינה כ"שומר לילה" משמעותה היתה כי שאר תחומי החיים ראוי שיהיו בניהול עצמי של האזרחים והתערבות יתר אינה לגיטימית ואף אינה מועילה. הוגי דעות שתמכו בתפישה זו כדוגמת ג'ון סטיוארט מיל, טענו כי לא כדאי שהמדינה תתערב ביותר תחומים מתחומי החיים, וכן לא ראוי, שכן כדי למקסם תועלת ורווח יש לאפשר לפרטים לפעול באופן חופשי. במהלך השנים, ומתוך מטרה להגן על הפרט במירב תחומים, תפשה המדינה תפקיד מרכזי בניהול תחומים רבים ונוספים במהלך חיי התושבים, דבר שהביא לריכוז כוח ועוצמה בידי המדינה.
מחשש שכוח זה יביא לדיכוי הפרט, ולא רק הגנה עליו, מידי השלטון, התגבשה בסוף המאה ה 19, ובמקביל למתן לגיטימציה להתערבותה ומעורבות המדינה בתחומים רבים ולמתן כוח רב בידי המדינה כנגזרת מכך, תפישה חדשה של המדינה כ"מדינת רווחה" והתחייב פיתוחה של מערכת הגבלות על שימוש לרעה בכוח שבידי המדינה וריסונים שימנעו דיכוי הפרט. המשמעות של פיתוחה של תפישת המדינה כ"מדינת רווחה" היתה בין היתר חקיקת מערכת חוקים שנועדו להגן על החלשים ובכללותם התערבות החקיקה במערכות יחסים בין פרטים, כגון חקיקת חוקים המגנים על העובד, המהווה התערבות במערכות יחסים של עובד מעביד. כיום ידועה מערכת זו במשפט כמשפט חוקתי, הכולל מערכת של זכויות אדם חוקתיות, שיש להגן עליהן ועל הפרטים כבעליהן, ויש למסד דרך שקשה יהיה לשנותן וכך ליצור איזון בין הכוח שבידי המדינה לזכויות האדם. אלו הן פעולות שלמדינה, בתפישה החוקתית, אסור לפגוע בהן. כזו היא הזכות לחופש ביטוי: לכל אדם יש זכות לבטא עצמו, כולל חופש ביטוי המבקר את השלטון, ולמדינה אסור לכאורה להגבילו. מכאן שהנחת המוצא שהתפתחה עם פיתוח תפישה זו, הינה כי מתחייבת הטלת חובות מנהליות וחוקתיות על המדינה, במטרה לרסן ולאזן את כוחה, וכפי שלמדינה אסור להתערב במערכות יחסים בין פרטים כך גם הגבלות אלה אינן חלות במשפט הפרטי ואסור לאכוף עקרונות החלים על המדינה, גם על שחקנים פרטיים.
במאמרו מציין הפרופ' ברק כי התרבות המשפטית שלנו מבוססת על ההבחנה בין משפט ציבורי למשפט פרטי, כאשר המשפט הציבורי קובע את חלוקת הסמכויות בין רשויות השלטון לבין עצמן ואת היחסים בין השלטון לפרט.
על רקע
הדברים לעיל, ולאור ההתפתחות בתחולת זכויות אדם במשפט הפרטי, בשיטות משפט שונות ובשיטת משפטנו, נשאלת בעבודתי זו השאלה, האם הזכות לחופש ביטוי יכול שתחול גם בין פרטים?, האם ככל שמדובר בעיתונות הפרטית, קיימת הבחנה ברורה בין גוף פרטי לגוף ציבורי? האם ישנם צינורות החלה אשר מתוקפם ניתן להחיל את חופש הביטוי גם לגבי העיתונות כגוף פרטי הפועל במשפט הפרטי? האם ניתן ליישם את החובה של המדינה שלא לפגוע בחופש הביטוי של הציבור, גם על העיתונות הפרטית?.
1. א.
מבוא
בספרו "גופים דו מהותיים",  מגדיר ד"ר אסף הראל בפתח הדבר, "גוף דו מהותי" כגוף המכיל היבטים ציבוריים לצד מהותו הפרטית. בעבודה זו בחרתי לבחון בין היתר, האם ראוי לסווג, את העיתונות הכתובה בישראל, כגוף דו מהותי? האם חלות בעיתון פרטי,  זיקות כלשהן בעטיין יש להגדירו כגוף דו מהותי?
מהן ההשלכות שעשויות להיות להגדרה זו? ואם אכן יוגדר עיתון כגוף דו מהותי, באלו הקשרים תחול ההגדרה ואלו חובות מהמשפט הציבורי, אם בכלל, יש להחיל?. מאידך, אם אכן תהא מסקנתי כי יש להחיל הגבלות על חופש הביטוי של העיתונות, אבחן החלתן במשפט הישראלי  על ידי תחולה עקיפה והשוואה להחלתן על ידי תחולה ישירה ועקיפה במשפט זר. כל זאת לרבות החלת רגולציה על העיתונות, כשם שהוחלה על התקשורת הבלתי כתובה, שינוי הצעת חוק העיתונות, או לחילופין השארת הסוגיה לשקול דעת בית המשפט, ולביקורת שיפוטית, בכל מקרה לגופו.
לצורך כך אבחן, בפרק הזיקות בעטיין יכול ויוגדר גוף כדו מהותי, האם במת הויכוח הציבורי, הנמצאת בשליטתם של מספר עיתונים גדולים בישראל, יכול ותהווה משאב ציבורי בעטיו יש לסווגה כגוף דו מהותי, ו/או האם הכוח הרב המרוכז בידי בעלי העיתונים בישראל, מחייב ריסון והחלת הגבלות מהמשפט הציבורי ומהווה אף הוא זיקה בגינה יש לסווג עיתון כגוף דו מהותי?. בעבודה זו לא נסתרת מעיני, העובדה כי העיתונים הינם תאגידים פרטיים, בבעלות פרטית מלאה, והצורך למצוא את האיזון הראוי בין ההיבטים הפרטיים להיבטים הציבוריים, במידה וקיימים, של העיתונות, בפרט לנוכח החשיבות של חופש הביטוי של העיתונות והעדר הגבלה על המידע המגיע לציבור. מאידך, אתייחס לעובדה כי העיתונים, שולטים על בימת הויכוח הציבורי, ובידם כוח ועצמה רבים ומוטלת עליהם אחריות ציבורית. לפי אסף הראל, יש לקבוע כי סיווג גוף כדו מהותי הוא לעולם נקודתי ונעשה בהתייחס להיבטים הספציפיים העומדים לדיון, לפיכך תתמקד עבודתי אך ורק בניתוח אופני תחולת חופש הביטוי על העיתונות הכתובה, ובחובת העיתונות לכבד את חופש הביטוי של הציבור בעיתונות. בעבודה זו אדון בשאלה האם ראוי לסווג את העיתונות כגוף ביניים, גוף דו מהותי ומתוקף אלו קריטריונים, וכן אדון בצינורות החלה של עקרונות המשפט הציבורי על העיתונות כגוף פרטי. כמו כן אסקור את הרציונלים ואת מהותה של הזכות לחופש ביטוי של העיתונות ואת מהות חובתה לשמש במה למגוון דיעות של הציבור. האם לעיתונות ראוי שיהיה חופש ביטוי מוחלט? שמשמעו שקול דעת בלתי מוגבל של העיתונות מה לפרסם, בשם חופש הביטוי של העיתונות ובשם זכות הציבור לדעת ובשם כיבוד מוחלט של חופש הביטוי של הציבור בעיתונות.