1 .     בסעיפים
1 -6 לחוק מפורט עקרון החוקיות. עקרון החוקיות הינו החוק הבסיסי והחשוב  ביותר בתחום דיני העונשין. משמעותו הבסיסית של החוק היא אין עבירה ואין עונש עליה אלא ע"פ חוק שעמד בתוקפו בעת עשיית העבירה ושחל עליה גם מבחינת מקום עשייתה.  בחוק זה מי שמוסמך לקבוע עבירה הוא אך ורק הריבון, הכנסת. בית המשפט, למעשה, לא מוסמך ליצור עבירות חדשות, העבירות הפליליות חיבות להיות מוגדרות בחוק. מעקרון החוקיות נגזרים 4 רכיבים: אין עונשין למפרע, אזהרה הוגנת לפרט, תחולה בזמן וכן תחולה במקום.
בסעיף 1 לחוק, בא לידי ביטוי הרכיב אזהרה הוגנת לפרט. ישנה החובה לתת לפרט אזהרה הוגנת מראש וע"י כך ליצור מצב בו האדם יהיה מודע לגבולות המותר והאסור לו המוגדרות בחוק. באמצעות אזהרה הוגנת מראש תינתן לאדם חירות מלאה היות וחירותנו מוגדרת בעצם הידיעה מהם גבולותינו. בנוסף, ע"י אזהרה הוגנת זו ימנעו עבירות נוספות וכך לא ניצור עבריינים.
סעיף 2 לחוק מתבסס על עקרון חריג ל"אין ענישה אלא לפי חוק".
ע"פ סעיף זה, יש צורך בהגבלה להתקנת תקנות. כך מחוקק משנה אינו רשאי לקבוע עונש או קנס לעבירות מעל למה שקבוע בחוק . באופן זה בא לידי ביטוי ערך עקרוני ומנחה להגבלת סמכות החקיקה של מחוקק המשנה בתחום דיני העונשין לעבירות קלות בלבד.
מצב זה גורם להפרדת הרשויות השונות ושומר על כוחו של הכנסת. –
ללא מקורות