בראשית שנות השבעים, עם קבלת עקרון הנורמליזציה כעקרון המנחה את המדיניות והחינוך של תלמידים עם פיגור שכלי והדגש על שילוב בקהילה, נמצאה שיטת ההוראה המבוססת על האסכולה ההתנהגותית כתואמת ביותר את הדרישה להכין את התלמיד עם הליקוי ההתפתחותי להיות 'כמו כולם'. עשרים שנה של שימוש אקסקלוסיבי בשיטת החינוך המבוססת באופן כמעט בלעדי על עיצוב ההתנהגות, הסתיימו בהדרגתיות. הצלחת השיטה נבחנה באופן ביקורתי והתפתחה ראייה מורכבת ומפוכחת יותר. שילוב אמיתי של הלוקה בפיגור שכלי הוא פעילות דו-צדדית, פעילות שאיננה 'הכנת החריג להיות כמו כולם' אלא, משמעה היא טיפוח היכולת של החריג לחיות עם הליקוי, חיים של כבוד ומשמעות. ואכן, בתחום של תפקוד עצמאי, התברר כי ניתן להקנות גם לתלמידים עם ליקויים קשים מיומנויות חברתיות רבות (רייטר, 2000).
במהלך שנה זו אני מתנסה בבית הספר "בלקינד" בו מתחנכים ילדים הלוקים בפיגור שכלי קל עד בינוני. במהלך שנת ההתנסות חנכתי תלמידה בשם ל' הלוקה בפיגור שכלי קל ותסמונת דאון המגיעה מרקע סוציו אקונומי בינוני. תחום כישורי החיים של ל' לוקה בחסר כשאר הילדים הלוקים בתסמונת דאון וניתן היה לראות לאורך השנה כי ל' התקשתה בקשירת שרוכי נעליה כחלק משאיפה לתפקוד עצמאי בתחום כישורי החיים. במהלך הסמסטר האחרון עבדתי עם ל' על נושא זה וניתן היה לראות כי תרגול מאסיבי של שריכת שרוכים עם ל' מממש את ההשערה כי ניתן להקנות לתלמידים עם ליקויים קשים מיומנויות רבות כחלק מתפקוד עצמאי. בסקירת הספרות המובאת להלן אציג בתחילה את גורמי הפיגור השכלי ומאפייניו, לאחר מכן אסקור את נושא תסמונת דאון כגורם כרומוזומלי לפיגור שכלי ומאפייני התסמונת בהקשר לשנות בית הספר. לבסוף אציג את עיקרון הנורמליזציה כחלק מתחום כישורי החיים ואת הדרכים להקניית כישורי החיים לילדים בעלי פיגור שכלי.