תאריך הגשה: 10.10.2007
תוכן עניינים
מבוא                                                                                              
3 הקשר בין לקויות התנהגותיות שונות לבין יתרון יצירתי              4  התפתחות השפה                                                                             8
הקשר בין התפתחות השפה לבין התפתחות היתרון היצירתי      10 סכום                                                                                            
1 4
ביבליוגראפיה                                                                                16
תקציר עבודה- הקשר בין לקות ליצירתיות בעבודה זו אדון בשאלה האם ניתן לומר שלקויות התנהגותיות שונות באות בד בבד עם יתרון יצירתי, והאם ניתן לבחון זאת דרך השלכות השפה על היצירתיות. המקורות בהם השתמשתי מראים בהכרח, שישנן טענות שונות בנושא הקשר בין לקות ובין נטייה ליצירתיות אצל אנשים מסוימים. נוסף לזאת, ישנן לקויות ספציפיות הגורמות ליצירתיות ספציפית ויש אף הטוענים שיצירתיות עלולה לגרום ללקות. יחד עם זאת, ישנם חוקרים הרואים קשר ישיר והדוק בין תורשה לבין יצירתיות. כמו כן, אבחן את נושא התפתחות השפה והאם יש קשר להתפתחות השפה על ההתפתחויות היצירתיות, אציג בעבודה דעות שונות בנושא.  במשך מאות שנים טענו פילוסופים, אומנים ואמונות פולקלור ישנות שיש רמז של גאונות במשוגע או בלקוי התנהגותי, ולהפך שיצירתיות דורשת דרגה מסוימת של לקות התנהגותית. מצד אחד גאונים סבלו מסוג מסוים של הפרעה נפשית, התנהגותית, עובדה שרמזה על כך ששיגעון הוא המחיר שאותו משלמים כאשר יש אחת מהתכונות האנושיות הנעלות. מצד שני יש קצת דמיון אינטואיטיבי בין התפיסות הלא מוסכמות שיוצרו על ידי חולי הנפש, אוטיסטים ועוד וההתבוננויות החדשות והיצירתיות של האנשים היצירתיים הבולטים. הקשר בין לקות התנהגותית לגאונות מעלה פרדוקס חשוב: כיצד יכולות תכונות רעות של חשיבה לא מסודרת, ניתוק מהמציאות, היבט מוזר, סטיות תפיסתיות והתנהגות מכעיסה להיות מיוחסים לתהליכים נפשיים עליונים ולהיות הכרחיים לצורך יצירתיות (בארנטס- וידאל, 2004). כבר בתקופה העתיקה ניתן לראות את הקשר המשוער בין יצירתיות וטירוף. סוקרטס תפס את ה"שד" כבעל יכולת אלוהית שניתנת לבודדים (הפילוסוף, המשורר, הכומר).
יכולת זו אפשרה לבעלי מקצועות אלו לתקשר עם האלים. אריסטו הצהיר, שהאדם העצוב והמלנכולי ניכן ביכולות עליוניות ונוטה לטירוף. התחושה וההגדלה של הרעיון הקלאסי, של שיגעון אלוהי כמקור להשראה וליצירתיות, יצר מובן של זהות ונתן לפרט היצירתי יכולת מיסטית ועליונה. לכן, דמיון ספונטאני ולא הגיוני הפך להיות המהות של הגאון.
מכאן נוצר קשר הכרחי בין שיגעון ויצירתיות (בארנטס- וידאל, 2004).