‏ 26 אוקטובר 2009
מזרח ומערב שיעור
1 – דגם לאומי (שנות ה 60) מושגי יסוד:
מערכת- לכל מערכת נורמאלית יש מרכז ושוליים. כל הזמן יש תנועה בין השוליים למרכז, כך המערכת מתקדמת.
דגם- חלוקה לתקופה שיש לה מאפיינים שונים שבאים לידי ביטוי בסרטים ע"י אמצעי מבע קולנועיים.
יחידה
1 – השנים הראשונות, דגם לאומי, קולנוע לאומי מוקדם (לפי הסרט: "הם היו עשרה" ברוך דינר) רקע-שנות ה-60 מדינת ישראל הוקמה על אידיאולוגיה סוציאליסטית השמה דגש על חלוציות, קולקטיביזם, חקלאות והתיישבות. בשנות ה-60 אידיאולוגיה זו מתערערת- רוב האנשים דואגים לעצמם, לא חיים בשיתופיות, החברה בורגנית, קפיטליסטית, חומרנית.
מדובר בהתפוררות פנימית, כשהפנים של מדינת ישראל כאילו שהיא סוציאליסטית. העיקרון היחיד שמחזיק מעמד בתקופה זו הוא העיקרון הביטחוני, הצבאי.
הקולנוע בשנות ה-60 הקולנוע בשנות ה-60 מתפקד כמערכת לא נורמאלית- יש רק מרכז ואין שוליים- מתקיים סוג אחד של סרטים ישראליים- לאומיים. זוהי החלטה ממסדית, כיוון שהקולנוע נתמך כלכלית ע"י השלטון. התפיסה של הממסד כלפי הקולנוע אינה שמדובר בכלי בידור או אומנות אלא אמצעי תעמולה, ולכן הקולנוע הלאומי היה צריך להציג חלוציות, מלחמות, התיישבות, ציונות, הצגת קולקטיב. מטרות הגיבורים בסרטים אלו הן:
 יישוב הארץ והיאחזות בה, קולקטיב, מקלט לאומי, הגנה על הזכויות..
הקולנוע ניסה להעביר תחושה שקמה חברה שלא תהיה בה שואה ורדיפות, מדובר ב"יהודי חדש" לוחם, בעל תושייה ויוזמה, איש של עבודת כפיים (בניגוד ליהודי הגלותי הנרדף, הפאסיבי ובעל המקצועות החופשיים). אמצעי המבע הקולנועיים האדירו גם כן את המעשים של הגיבורים בסרטים באופנים מוקצנים. על הקולנוע הייתה השפעה גדולה של המערבונים שהיו נפוצים מאוד באותה התקופה.
הבמאים רצו גם כן להעביר מסרים תעמולתיים, לאומיים כי חשבו שזה יגיע לתורמים מחו"ל שיעבירו מימון לסרטים.
הסרט "הם היו עשרה" …