הקדמה המילה "פנסיה" מעוררת אצל צעירים רבים מחשבה על עתיד רחוק, משהו לא רלוונטי שאין סיבה לחשוב עליו בגיל מוקדם. רוב האנשים לא יודעים שעל מנת להבטיח לעצמם ולבני משפחתם ביטחון כלכלי בבוא היום, עליהם להתחיל לחסוך כבר עכשיו. חוסר המודעות של הפרטים לחיסכון והעלייה בתוחלת החיים יצרו צורך דחוף להסדרת מערכת החיסכון הפנסיוני בישראל, כך שתבטיח לפרט רמת חיים טובה בשנים שלאחר הפרישה מהעבודה עקב זקנה, נכות או מוות. נושא זה תפס תאוצה בשנים האחרונות והביא ליצירתו של הסכם פנסיה חובה המוחל על כלל העובדים והמעסיקים במשק באמצעות צו הרחבה החל מ- 01.01.2008 . במסגרת העבודה אפרט בהרחבה את סעיפי ההסכם וחשיבותם. מקובל לחלק את מערכת הביטוח הפנסיוני בישראל ל-3 רבדים: הרובד הראשון- הביטוח הלאומי, אשר מבטיח הכנסה חודשית מינימלית לכל אזרח במדינת ישראל לעת זקנה. מערכת זו פועלת על-פי עקרונות המימון השוטף (Pay as you go). זוהי בעצם שיטה של העברה בין-דורית, כאשר הצעירים משלמים מיסים לביטוח הלאומי ובאמצעותם המערכת משלמת את קצבאות הזקנה. כיום עומדת קצבת הזקנה הבסיסית על 1,268 שקלים, סכום שקשה מאוד להתקיים ממנו. הרובד השני- מערכת הפנסיה וביטוחי החיים. זוהי פנסיה תעסוקתית הממומנת על-ידי הפרשות המעסיק והעובד משכר העובד בשנות עבודתו. ברובד זה, גובה הקצבה אינו קבוע מראש והוא תלוי במספר שנות החיסכון, באחוז השכר המבוטח ובתשואה שהניבה הקרן.
בניגוד לרובד הראשון, רובד זה מגדיל את צבירת החיסכון וההון במשק. מטרת הרובד השני היא לאפשר לעובד ולבני משפחתו להמשיך ולקיים, במשולב עם הקצבה המתקבלת מהרובד הראשון, את רמת החיים שהורגלו לה. לפני שהפנסיה היתה מעוגנת בחוק, עובדים רבים לא צורפו לרובד זה ונאלצו להסתפק, לאחר שעבדו כל ימי חייהם, בקצבת הזקנה של הביטוח הלאומי. הרובד השלישי הוא חיסכון פרטי שאותו הפרט צובר במהלך שנות עבודתו, על מנת להגדיל את הכנסתו לאחר הפרישה מהעבודה. רובד זה קיים בעיקר אצל השכבות המבוססות ואינו יכול להוות מקור הכנסה מרכזי למרבית הגמלאים, ולכן לא אדון בו בעבודה זו. במערכת הביטוח הפנסיוני שתוארה לעיל קיים כשל שוק – מהלך הפעילות הרגיל של עובד בשוק העבודה בישראל אינו מביא אותו ליצירת כיסוי פנסיוני. עובדים צעירים נתונים בקשיים יומיומיים ומשום כך אינם חושבים על חסכון לטווח הארוך, עצמאיים חשים בטחון כלכלי וחושבים כי הרכוש שצברו יספיק להשגת הביטחון הפנסיוני, נשים צעירות נאלצות להפסיק את עבודתן מדי פעם לצורך חופשת לידה, טיפול במשק הבית ועוד, ולכן אינן נהנות מההסדר הפנסיוני. כמו-כן, עובדים השייכים להסדר פנסיוני כלשהו מושכים את כספם מהקרן במעבר בין מקומות עבודה על-מנת להתמודד עם הקשיים הכלכליים. דבר זה אינו מאפשר חסכון ארוך טווח ואינו יוצר פנסיה ראויה בגיל פרישה.
במסגרת עבודתי זו אדון בכשלי השוק אשר היוו הצדקה מבחינה כלכלית להתערבות ממשלתית וליצירת ההסכם. הדיון המרכזי בעבודה יהיה בנושא הכדאיות הכלכלית של ההסכם לפרט ולמשק בכלל.
מצד אחד, יש טענות התומכות בהסכם, על-פיהן ההסכם "יפתור" את כשלי השוק ויגרום להגדלת אחוז המבוטחים בחיסכון הפנסיוני, לשיפור איכות החיים של הפרטים ולחלוקת הכנסות שוויונית יותר בקרב האוכלוסייה המבוגרת. מהצד השני, יש הטוענים שההסכם יקטין את הרווחה במשק ויכביד מאוד על המעסיקים, הממשלה ועל העובדים בעלי המשכורות הנמוכות. חשוב לציין כי כרגע מדובר רק בהערכות ראשוניות של ההסכם. כדאיותו הכלכלית תתברר בעוד מספר שנים כאשר עובדים צעירים שנכללים בהסכם יגיעו לגיל פרישה. לבסוף אביע את דעתי בנושא ואציע מספר פתרונות אפשריים לתיקון הבעיות שהועלו.