התכנית להתערבויות טיפוליות באמצעות בע"ח עבודה מסכמת : קשר אדם – חיה איגואנה ירוקה:
תעודת-זהות, אופרציות ומערַך-טיפול פרק ראשון: תעודת זהות אורח חיים בטבע ובשבי: בטבע חיה 10-15 שנה, מבלה רוב הזמן על עצים . מעדיפה איזור-מחייה המצוי בשולי-יערות, לצד נחלים ונהרות.  בשבי חיה  עד  20 שנה.
(ויילר, 2009).  תזונה: צמחונית. אוכלת ירק-מגוון מגורד בפומפייה:  80% ירקות ירוקים, 10% כתומים, 10% תוספות (ביצה, קוטג', כופתאות לאיגואנה) . חשוב מאוד לתת: סלרי,פטרוזיליה,שמיר,כוסברה. אסור: חסה, כרוב, כרובית, עגבנייה. מעל האוכל מפזרים: קלציום, ברזל וויטמינים. להאכיל בבוקר (טוב לעיכול), להקפיד שלא תברור ירקות מסוימים. יש הסוברים כי חלבון מהחי אסור משום שגורם נזק לכליות (ויילר, 2009). מומלץ לשים כלי מים לשתייה בנוסף לירקות. אחזקה: טרריום: אורך אופטימאלי:
 פי 1.5 מאורך האיגואנה, רוחב: לפחות חצי מאורך-האיגואנה (ויילר, 2009). מומלץ טרריום מעֵץ עם חלונות לאוורור, בחצי ממנו יש משטח-חימום/אבן-חימום.
מקַבּעים ענפים וחבַלים מאלכסון- אחד-לשני של הטרריום, לצורך טיפוס ושיפור העיכּול. בחצי השני של הטרריום: כלי אוכל, כלי מים, אמבטיה, מצע דשא-סינטטי .  תאורה: 12-14 שעות ביממה, לשם וויסות-הסידן ומניעת מחלת MBD.
לשים 60 ס"מ ממקוֹם-המִרבַּץ נוּרה עם טווח-רחב של גלי-אור, ורמת5%-7% UV- . חוֹם: נורת-ליבוּן  W60-100 שאינה משמשת גם לתאוּרה, ממוקמת במַקום שלא תיצוֹר כוויוֹת. לשים מד-חום בכלוב, ע"מ לעקוב אחר הטמפרטורה. ביום: °35- °30, בלילה לא פחות מ- °23 . לחוּת: יש לשים בטרריום מַד-לחוּת שיוודֵא שנמדדוּ לפחות 60% לחות בכּלוּב, לצורך נשל תקין. ניתַן להעלות את הלחוּת ע"י הכנסַת כלי-מים או מכשיר-אֵדים. כדאי לאפשר שחייה פעמיים בשבוע למשך חצי שעה. יש להיזהר מעודף-לחוּת המעודד מחלוֹת. (ויילר,
2 009).
החזקה: לאחיזה והרמה של האיגואנה רצוי להשתמש בשתי ידיים: אחת שתתמוך בגוף ואחת שתתמוך בזנב. אסור לתפוס איגואנה בזנב, כיוון שהוא עלול להיקרע. להיזהר שלא תשרוט/תנשוך/תצליף.
ממשק:  טיפולים חיצוניים: גזיזת ושיוף ציפורניים למניעת שבירת אצבעות בזמן טיפוס. אמבטיות יזומות              להגבַּרת-הלחוּת והאצת הנשל. חיסון אצל ווטרינר מומחה בחיות-אקזוטיות. מניעת  MBD: בעיות-עצם באיגואנה בשֵבי, עקב חוסר איזון בין: סידן (במזון) ,זרחן, ויטמין D (מקורו בשמש). מאפייני המחלה: חולשה ועייפות, צליעוֹת ושברים, נפיחות בלסת התחתונה, אנורקסיה, רעד ועוויתות. מניעת המחלה ע"י:
חשיפה לשמש או מנורת UV, מנות מאוזנות של סידן:זרחן ביחס 2:1, טמפ' מתאימה, כלוב גדול מספיק לפעילות-גופנית.
רבייה:
אפשר להבחין בוודאות בין המינים רק ע"י בדיקה אנדוסקופיה שתזהה שחלות/אשכים.
חיצונית ניתן לומר כי: לזכר סנטר גדול לראווה, קוצי-גב גדולים יותר, נקבוביות מורחבות בפנים-הירכיים, שתי נפיחויות עור בבסיס הזנב .האיגואנה היא חד-מינית , אולם לכל איגואנה יש זוג מכל איברי-מין, כלומר: לזכר יש שני אברי רבייה זכריים, ולנקבה שני איברי רבייה נקביים (ויילר, 2009) . עונת-הרבייה של האיגואנה היא באביב, לאחר ההזדווגות מטילה בין 10-15 ביצים , הבוקעות לאחר 90 יום. כְּרוֹב הזוחלים, לא שומרת מקרוב על הצאצאים.  (וויקיפדיה,
2 010).
קלסיפיקציה:  ממלכה: בע"ח, מערכה:
מיתרניים, מחלקה: זוחלים, סדרה: קשקשיים ((Squamata, משפחה: איגואניים (מקורה בדרום-אמריקה ובמדגסקר), סוג:
איגואנה, מין: איגואנה ירוקה.  המין תואר לראשונה בשנת 1758 על ידי הבוטנאי השבדי קארולוס ליניאוס באיי גלאפקוס. (וויקיפדיה,2010) מראֵה:
צבעה של איגואנה-צעירה הוא ירוק עַז, בבגרותה משתנה הצבע לחום ו/או אפור. לאיגואנה שורת קשקשים ארוכים המזדקרים לכל אורך הגב ומשמשים להרתעה. מראה-אופייני: מרקם מחוספס, עיגולים בלחיים להטעיית טורפים, עין-שלישית בחלק העליון של הראש, המודדת את רמת קרינת ה-UV והטמפרטורה. משקל ממוצע: 8
ק"ג, אורך: 1.5 מ' בשבי, עַד 2 מ' בטבע . שריד "איבר-ג'ייקובסון" בלשון מכיל קולטנים של חוש הטעם והריח. בתחתית ראשה וצווארה מצוי עור דמוי-ִמִפרש, הנקרא "פּימה", כאשר היא מרגישה מאוימת היא פורשת אותו לקבלת מראֵה גדול יותר ומאיים. זנבה של האיגואנה שרירי ביותר ומהווה שני שליש מגודלה-