התערבות טיפולית בילדים בעזרת שרקנים השרקן שייך למשפחת המכרסמים (rodentia), שהיא הקבוצה הגדולה ביותר מבין היונקים, ובתוכה למשפחת הקבייתיים. הסימנים המאפיינים את קבוצה זו הינם ראש גדול, אוזניים קצרות, זנב קצרצר/חסר, 4 אצבעות ברגליים הקדמיות ו-3 ברגליים האחוריות.
השרקנים הובאו לאירופה באמצע המאה ה-16, ע"י מגלי ארצות ספרדיים. אצל בני שבט האינקה היוו השרקנים מקור לבשר והימאים האירופאים, שאזל להם המזון, לקחו שרקנים כצידה לדרכם חזרה הביתה. כיום השרקן נפוץ בעולם כולו כחיית מחמד וכן כחיית מעבדה. במקומות מסוימים באמריקה הדרומית גם כיום מקובל לאכול את בשר הקביה והיא אף נחשבת כמאכל הלאומי של פרו.
הוא נקרא שרקן הודות לציוצים ולשריקות שהוא משמיע. שמו המדעי הינו "קביה", כן נקרא גם guinea pig (לאור מקורו בגינאה החדשה) וגם חזיר ים (מפני שהובא לאירופה דרך הים והוא הזכיר לאירופאים את החזיר בכמה מאפיינים פיזיים והתנהגותיים).
ישנם גזעים רבים של שרקנים במגוון צבעים (חום, שחור, לבן, אדמדם, מעורב ועוד) ובמגוון סוגי פרוות (ארוכה, קצרה, מקורזלת). בטבע צבעם חום-אפור. משקלו של השרקן נע בין 450 גרם ל-900 גרם, כאשר הזכרים בדרך כלל גדולים יותר. אורכו עד 20 ס"מ והוא מאופיין בגוף עגלגל ובצוואר רחב. אורך חיי השרקן נע בין 4 שנים ל-8 שנים.
השרקן מסוגל לחיות בטווח טמפרטורות רחב, במיוחד אם השינויים הם הדרגתיים. אולם הטמפרטורה המועדפת עליו נעה בין 12-20 מעלות צלסיוס.
שרקנים הינם חיות חברותיות מאוד. הם אוהבים לחיות בזוגות או בלהקות קטנות, אך זכר ונקבה יחד ישלשו את כמות השרקנים כל חודשיים לערך. לאור כך מומלץ לגדל שתי נקבות או שני זכרים שגדלו יחד מגיל צעיר מאוד. שני זכרים בוגרים שלא מכירים מגיל צעיר, עשויים לריב, לנשוך ולבעוט זה בזה וככל הנראה ילחמו עד מוות. אפשר ומומלץ לסרס/לעקר שרקנים על אף שאין זה נהוג.
רביה: קביעת המין בשרקנים מעט קשה יותר מאשר במכרסמים אחרים, כיוון שהמרחק בין פי הטבעת לפתח המין דומה בשני המינים. בשל כך ממבט חיצוני, ללא לחיצה, –