תקציר:
הר הפסולת או בשמו הידוע יותר- אתר החיריה שימש משנות ה50 ועד סוף שנות ה90 כמטמנה המרכזית במדינת ישראל. אתר החיריה טמן בחובו השפעות שליליות וסכנות של ממש כמו התמוטטות הפסולת וכתוצאה מכך זיהום נחל איילון השוכן למדרונותיו ובשילוב עם גשמים פוטנציאל הצפה של הפרדסים באזור כולל כביש גהה ויותר מכך הצפה של מסלולי שדה התעופה בן גוריון. בנוסף, ריחות לא נעימים שהתפשטו לתוך הערים רמת גן ותל אביב וסכנת נפשות כאשר בחיריה שכנו אלפי שחפים שסיכנו את המטוסים הממריאים והנוחתים בנתב"ג.
משנת 1998 נמצא ההר בתהליכי שיקום שמטרתם לצמצם את השפעותיו השליליות ולהפכו לפארק פתוח לציבור ולפי התכנונים עד 2020 יוקם פארק מטרופוליני, פארק איילון שמו, שיהווה "הריאה הירוקה" באזור הצפוף במדינה. אזור שישלב טבע ופעילות נופש ופנאי ויותר מכך פארק שיתרום לחברה ולאיכות הסביבה.  אך אליה וקוץ בה, השטח עליו מתעתד לקום פארק איילון היה, במשך שנים רבות, סלע מחלוקת בין יזמי נדל"ן שונים שביקשו לבנות עליו. מצד אחד, הפארק כתפקוד תומך חיים, הכוונה בשמירה על הקרקע, פירוק חומרי פסולת ובכלל נוף אותו אנו צריכים כדי להשתחרר מהלחצים היומיומיים, על כן עלינו לשמור על ההון הטבעי הזה, אך מצד שני, מבחינת כלכלנים לתפקודים אלו אין ערך כלכלי ישיר בשוק לכן נחשב מבחינתם לכשל שוק.