ה"הימור" של פסקל בְּלֶז פסקל (19 ביוני 1623
– 19 באוגוסט 1662)- מתמטיקאי, פיזיקאי ופילוסוף צרפתי. היה איש מדע רב-תחומי, שפעולותיו חבקו תחומים רבים ומגוונים. פסקל נולד בצרפת.
פסקל בהגיגיו, תופש את האדם כ"קנה סוף חושב". ייחודו של האדם, בניגוד לבעלי החיים הצומח והדומם, הוא ביכולתו לחשוב: "המחשבה גדולת האדם".  פסקל גורס  שבשכלו ובמחשבתו של האדם טמון כוחו, מפני שזה הדבר המייחד אותו מכל יצור חי אחר- אמנם מבחינה פיזית האדם חלש מן החלש שבטבע, אך הוא חזק יותר אפילו מהיקום כולו מפני שיודע ומכיר את היתרון שיש ליקום עליו; ואילו היקום אינו יודע על כך דבר.
פסקל מבקש "להמר" על האמונה באלוהים. פסקל יישם את תורת ההסתברות שפיתח על הדת וטוען שיש להמר בחיוב על האמונה- כלומר, לפעול על פי הדת וחוקיה. ההימור הכרחי מפני שהדת, ככל הדברים- איננה ודאית, אך לא ככל הדברים- איש לא יעז להגיד עליה שאפשר שאיננה ודאית. מאחר ואמיתותה של הדת מוטלת בספק יש צורך להמר מחד גיסא, לפי הגיגיו והרהוריו של פסקל, ניתן לראות שהוא ספקן- יותר קרוב בגישתו לסקפטיות של מונטיין, מאשר לדקארט. פסקל בעל גישה ספקנית- מטיל ספק באלוהים, אמיתות הדת וכו'.. וטוען שישנם דברים שאינם ניתנים להכרעה רציונאלית, בינהם- שאלת קיומו של אלוהים; שאלה זו מוטלת בספק תמידי. העיקרון האמפירי- פרגמאטי שעליו ביסס פסקל את טיעונו להאמין באלוהים יוצר קונפליקט בינו לבין דקרט, אשר נקודת מוצאו לאמונה באל היא ההיגיון, הרציונאליות- טוען שקיומו של האל הוא אחד הדברים שהם ודאיים, ואינם מוטלים בספק- הכרח המציאות. פסקל טוען שקיומו של אלוהים אינו ודאי- ובשל הספק חייבים להאמין. מכך ניתן להסיק, שפסקל קרוב יותר בתפיסתו בהשקפתו של פסקל ישנם כמה מאפיינים דומים להשקפותיהם של הרמב"ם וריה"ל, אך גם מאפיינים שונים. ראשית, מהות האדם ומגבלותיו- לפי פסקל, האדם הוא "קנה סוף חושב", דהיינו שכלו והיכולת לחשוב הם המפרידים בינו לבין שאר היצורים החיים.
ייחודו של האדם הוא בתבונה וביכולת להיות מודע למגבלותיו ולחולשותיו, ובכך בעצם גם כוחו. תכלית האדם היא לחשוב; להגיע  אל האמת דרך שכלו, הרציונאל. לאדם מגבלות מעצם טבעו: משיכה אל ההנאות הרגעיות בתור הסחת דעת מהעניינים הקרדינלים ורצון להכרה וכבוד. לפי הרמב"ם, האדם הוא הנעלה שביצורים החיים והשכל הוא שמייחד אותו.