מה זו סטייה חברתית:
סטייה מופיעה בכל החברות וכל חברה מגדירה סטייה ומהי גבולות הסטייה. כל חברה מגדירה סנקציות כנגד מי שסוטה מהנורמות הנהוגות בה.
רוזוליו: אין דפוס אישיותי המועד לסטייה, כלומר אי אפשר להגיד שאדם מסוים יהיה סוטה. טען ש:
–          כל אדם שונה מאחר אבל כל אחד יכול להיות סוטה.
–          קיימות הגדרות שונות של סטייה בהתאם לחברה המגדירה. למשל: בחברה אחת הוא נחשב מכוער ובחברה אחרת יפה.
התפתחות הגישות לסטייה:
–          הגישה הדמונית: אדם המאמין בכוח עליון שמחליט הכל בשבילם. התחברות עם רוחות רעות.
–          הגישה הקלאסית: האדם הוא יצור חושב ורציונאלי ומבין ויודע מה הוא עושה. חשיבה רציונאלית של עונג, סיכון וכאב.
–          הגישה הפוזיטיביסטית: חיפשה את הפגם באדם, ביולוגי או פיזיולוגי.
–          גישות חברתיות: סוציולוגיות, התופעות החברתיות משפיעות על התנהגותו של הפרט.
חוסר הארגון השכונתי: הסוציולוגים הגיעו למסקנה שהפשיעה עולה מתוך שכונות המצוקה- מעמד נמוך.
גישות סוציולוגיות:
–          אמיל דורקהיים: התנהגות הפרט היא תוצאה של ציווים חיצוניים- החברה מכתיבה לו איך להתנהג.
–          רוברט מרטון: סטייה משתנה ממקום למקום אבל קיימת בכל מקום. פשיעה נובעת בגלל פער בין אמצעים למטרות.
–          שלמה גיורא שוהם: סטייה חברתית היא שילוב של סטייה ערכית אריג גוד- סוציולוג שטען שיש 5 גישות מוטעות להגדיר סטייה ו-2 גישות תואמות להגדרת סטייה.
חמש גישות מוטעות להגדרת סטייה:
הסטייה אבסולוטית- שוללים את האסכולה הקלאסית.
הסטייה- תוצאה של אי-שפיות פסיכולוגית. שולל את הגישה שבגלל ליקוי אישיות הוא סוטה.
הסטייה- תופעה סטטיסטית. האם מי שנמצא בשולי החברה הוא סוטה?
הסטייה- נובעת מאי צדק חברתי או אינדיבידואליות. הסטייה מבטאת את פעולתו של הפושע.
שתי גישות תואמות להגדרת הסטייה:
הגדרה נורמטיבית לסטייה: הסטייה לא תכונה מולדת, זה משהו שבא מתוך הנורמה של החברה ואנו מפרים אותה, יש לנו סטייה מנורמה.
הגדרה ריאקטיבית לסטייה: תגובה לסטייה, האדם יכול לבחור מה מתאים לו רוזוליו טען שכל הגישות המציבות את הפרט במרכז לא מצאו פתרון לסוגיה למה אחד עבריין והשני לא, או מיהו הסוטה. הוא אמר שיש להעמיד את החברה במרכז ולא את הפרט! צריך לבדוק את החברה כדי להבין מיהו הסוטה בה.
רוזוליו מציג ארבע שאלות:
מהי הפונקציה החברתית של הגדרת הסטייה? §         תיחום גבולותיה של החברה, של הנורמה בתוך החברה §         הגדרת הכללתם או אי הכללתם של פרטים בגבולותיה, של החברה.
את מי משרתת ההגדרה? §         כל חברה מגדירה סטייה חברתית ע"פ תרבותה- בחינת תרבותה של חברה מוליכה למרכזי העוצמה שלה, למי שמחזיק בכח מי מגדיר מהי סטייה?
§         מרכזי העוצמה הם המגדירים את הסטייה בהתאם לצרכיהם מהי תגובה חברתית?
§         חלק מן הסטיות יזכו לתגובה קטלנית (למשל הומואים) §         חלק אחר של הסטיות- עליהן לא תהיה כל תגובה.
לסיכום:
–          אין סטייה- יש שונות –          יש לבחון את אופי החברה בהתאם לגבולות הנגזרים מהגדרת הסטייה –          הגדרת הסוטה- משרתת את הגדרת גבול השליטה של מרכזי העוצמה –          הדיון בסטייה חברתית מוסט לדיון ביחסי הכוח בחברה- כל מה שגורם להגדרת הסטייה מונע ממרכז הכוח ויחסי הכוח בחברה.
–          בחברה בעלת ריכוזיות בכוח תהיה הגדרת הסוטה והגדרת הגבולות ברורה.
–          בחברה פלורליסטית רב-תרבותית תהיה הגדרת הסוטה פחות חד משמעית. גבולות פחות ברורים.
–          בחברות דמוקרטיות תהיה הגדרת הסטייה עמומה יותר מאשר בחברות טוטליטריות.
טענתו של רוזולויו:
הגדרת הסטייה מצויה בעולם התוכן הנורמטיבי ולא הריאקטיבי – איך אנו קובעים את הנורמות ולא בתגובה.
התגובה היא פועל יוצא של איום על מרכזי הכוח מצד דפוסי התנהגות שאינם מקבלים את הגדרת ההתנהגות הנורמטיבית.
תיאוריות פוזיטיביסטיות ונון-פוזיטיביסטיות תיאוריות פוזיטיביסטיות- פיזיולוגיות, פסיכולוגיות, סוציולוגיות תיאוריות אלו שואלות: מיהו הפושע? מהן הסיבות לכך?
הנחת הבסיס של התיאוריות הפוזיטיביסטיות היא: קיים שוני בין הסוטה לבין הלא סוטה.
–          תיאוריות פיזיולוגיות: קיומם של הבדלים פיזיולוגיים בין העבריין ללא עבריין.
–          תיאוריות פסיכולוגיות: השוני בין הסוטה ללא סוטה ממוקד באישיות של האדם עצמו.
–          תיאוריות סוציולוגיות: הסיבות לשוני בין הסוטה לבין הלא סוטה נמצאות בסביבתו של הפרט.
המכנה המשותף לתיאוריות אלו זה שהן מחפשות שוני בין העבריים ללא עבריין, אך השוני ביניהן זה שכל אחת מחפשת סיבה אחרת להגדיר את הסוטה.
התיאוריות הפוזיטיביסטיות הן תיאוריות של חסר  (חסר משהו באדם או ברמה החברתית).
אנו מגיעים לסטייה ולפשיעה כאשר:
–          חסר משהו בפרט (ברמה הפיזיולוגית והפסיכולוגית) –          חסר משהו ברמה החברתית (ברמה הסוציולוגית).
תיאוריות נון-פוזיטיביסטיות- התיוג והתגובה החברתית.
אומרות שאין הבדל בין הסוטה ללא סוטה , אומרות שכולם אותו דבר.
תיאוריות אלו שואלות: איך החברה יוצאת סטייה? איך החברה מגיבה לסטייה?
הנחת הבסיס של התיאוריות הנון-פוזיטיביסטיות היא: שאם אין שוני בין סוטה ללא סוטה אז כל אחד יכול להיות סוטה.
–          תיאורית התיוג (שוהם): שוהם אומר שאם תויגת כעבריין אתה תהיה עבריין. החברה אומרת לפרט "אנחנו רואים בך סוטה". לפרט יש מספר אלטרנטיבות להגיב:
§         הפנמה: זו התווית שהושלכה אלייך ואתה תהיה עבריין.
§         נטרול: האדם מתויג כסוטה, אך הוא טוען שהוא לא.
§         פוליטיזציה: מי שהחברה מגדירה אותו סוטה והוא אומר שהוא לא סוטה, התופעה איננה סטייה וגם הוא אינו סוטה.
המתויג הודף את התיוג של החברה- רואה את התיוג כמשהו טוב, למשל: תיוג של מרוקאי, אני הודף את התיוג בכך שמאמין שמרוקאי זה טוב.
–          תיאורית התגובה החברתית: איך אנו יוצרים את הסטייה?
כאשר אנו מדברים על סטייה אנו כוללים את כל מה שנחשב כבעיה חברתית. יש דברים שקורים והתגובה שלהם יוצרת סטייה, התגובה החברתית יכולה לגרום לאותה סטייה לבעיה חברתית.
בהתייחסות לסטייה חברתית נאמר כי:
–          סטייה היא לא משהו פנימי באדם –          האדם לא נולד עם סטייה –          החברה לא נולדה עם סטייה –          סטייה היא משהו שאנחנו יוצרים נשאלת השאלה: איך אנו בונים סטייה?
החידוש:
לא שאכן קיימת בעיה, אלא- איך אנו יוצרים אותה.
הבעיה קיימת, אך איך אנחנו מעלים אותה? הפוזיטיביסטיים שואלים מה הסיבות והנון-פוזיטיביסטיים  שואלים איך אנחנו יוצרים מהבעיה סטייה.
סטייה חברתית- היא כל דבר שנגדיר אותו ככזה איך נבנית בעיה חברתית:
לפי מרטון- (התיאוריה הפונקציונאליסטית):
–          לסטייה יש פונקציה- היא איננה רק שלילית, יש לה גם משמעות חיובית.
–          הסטייה יוצרת את המסגרת שמגדירה מה לגיטימי ומה מותר.
הבעיה החברתית ע"פ מרטון:
–          חוסר ארגון חברתי המתייחס לחוסר יעילותה של המערכת –          הקביעה הנ"ל היא נושא לשיפוט טכני (כמותי) שניתן להעריך אותו- אנו יכולים להעריך מהי בעיה חברתית ומהי לא.
מרטון מעניק את הסמכות לשיפוט הטכני לשופט- סוציולוג. אומר שהסוציולוג תפקידו לבדוק מהי בעיה חברתית ומהי לא.
בשיפוט הטכני ע"פ מרטון שתי בעיות:
–          לא ניתן לשער את מצב החברה לו החברה נראתה אחרת.
–          לא ניתן לקרוא לזה שיפוט טכני- זה מצב בו מעורבות איכויות מסוימות. בבעיה חברתית מעורבים גם ערכים.
תיאוריות של קונפליקט בין ערכים: Fuller & Meyers- קונפליקט בין ערכים שאני חושב לבין ערכים של אדם אחר ובכך אומרים עליו שהוא לא אדם ערכי.
הם אמרו שבעיה חברתית היא מצב שהוגדר ע"י מספר מכובד של אנשים כסטייה מנורמה חברתית שחשובה להם, כלומר אנשים שיש להם נורמה חברתית מסוימת (סרבני גיוס למשל) מבינים שיש סטייה ערכית. נקבעה ע"י מספר רב של אנשים ובכך אלה שמתגייסים רואים בסרבני גיוס כסטייה.
כל בעיה חברתית כוללת: –          מצב אובייקטיבי – שניתן לבדיקה. למשל בצבא רואים כמה התגייסו בכל תקופה. –          הגדרה – סובייקטיבית- מודעות של אינדיבידואלים שהמצב מהווה סיכון או איום לערכים שלהם. למשל יש אנשים שאומרים שהגיוס לצה"ל זה דבר חשוב וזה מהווה בעיה חברתית ויש כאלו שלא חושבים שזה חשוב ואין בעיניהם בעיה חברתית. בכדי שזו תהיה בעיה צריך שיהיו יותר אנשים עם ערך עליון כי בכך זה מאיים ומסכן את הערך שלהם ויוצר בעיה חברתית.
מרטון מתייחס לשיפוט טכני ולא לשיפוט ערכי ו Fuller & Meyers מתייחסים לשיפוט ערכי.
–