שווי כלכלי:
לכל נכס שווי כלכלי. השווי נקבע ע"פ פרמטרים מסויימים. למשל- טבעת יהלום- ערכה נמדד בהתאם למידת הליטוש, הניקיון ועוד. כנ"ל לגבי כל נכס מקרקעין או מיטלטלין.
במקרקעין- שווי מגרש נקבע ע"פ:
1-      מיקום:
הפרמטר העיקרי. לפי מצב סוציו אקונומי גאו-פוליטי.
2-      יעוד תכנוני: הפוטנציאל- מה ניתן לעשות עם הקרקע. לדו'- כמה יחידות דיור ניתן לבנות, אם בכלל, קרקע חקלאית מול קרקע לבניה, מהם אחוזי הבניה, מהי הזמינות לניצול הקרקע- מתי ניתן לממש את הפוטנציאל של הקרקע (למשל- פולשים שמונעים בניה על הקרקע או מכירתה).
3 –      סוג הזכות הקניינית: קניה מול השכרה, בר רשות מול בעלים.
לאיזו תקופת זמן ניתן לרכוש את הקרקע. במקרקעין 2
סוגי זכויות עיקריות- מכירת בעלות או מכירת זכויות. במיטלטלין אין זכות שכירות לתק' ארוכה, בניגוד למקרקעין (למשל- חכירה). לכן ניתן 'לשחק' עם זכויות קנייניות במקרקעין הרבה יותר מאשר עם מיטלטלין.
רישום זכויות: הזכויות הקנייניות רשומות. במיטלטלין יש פחות הקפדה. אדם הרוכש מוצרי חשמל, אינו בודק את מוכר המוצרים, אלא חזקה על המוכר שהנכס שלו והוא רשאי למוכרם. מכירת נכס שאינה שלך או רמיה של הלקוח אינה קיימת כמעט (מלבד פגם ביצור).
במקרקעין- יש לבחון מי הבעלים, ואין בטוחה שהמתגורר בדירה הוא בעליה. הזכות חייבת להירשם- הן ע"מ שהקונה הפוטנציאלי יוכל לרכוש את הנכס בבטחה, והן בשל העניין שיש למדינה לדעת מי בעלי הקרקע והדירות בכל רגע נתון. הסיבות לעניין שמגלה המדינה ברישום הזכות הקניינית: תשלומי מיסים, הפקעות, סטטיסטיקה- למשל בדיקת כמות בעלי הקרקעות, רישום ע"ש בעל ואישה (בעבר למשל המנטאליות היתה לרשום את שם הדירה ע"ש הבעל, כיום מקובל ע"ש שניהם) וכדומה. קניין הוא אומנם קניינו הפרטי של האדם, אך למרות ח"י כבה"א הוא שקוף למדינה, וניתן לפגוע בו באופן מידתי, ע"פ חוק. החוקים- חוק התכנון והבניה, חוק המקרקעין, חוק המיטלטלין- נועדו להגביל ולעצב את קניינו של האדם- לקבוע כיצד ניתן למצותו וכדומה.
בחוק המיטלטלין- התערבות המדינה כמעט אפסית, למעט כלי תחבורה (בשל הצורך בפיקוח ובשל היבטים בטיחותיים). נכס יכול לעבור מס' ידיים ללא ידיעת המדינה.
בחוק המקרקעין- לא ניתן להעביר נכס ללא רישום ע"פ חוק ודיווח לשלטונות המס.
יש פיקוח מלא על הנכס. רישום הקניין נעשה ע"י המדינה ובאחריותה. המדינה מספקת את המידע על הנכס לשואל, אף שהיא ניטרלית, כלומר אין לה עניין בנכס עצמו.
במקרקעין- לשכת רישום המקרקעין אחראית על ניהול ספרי הרישום. נסח טאבו= רישום המקרקעין. במיטלטלין- משרד התחבורה אחראי על הרישום.
פנקסי המקרקעין: הזכויות הקנייניות רשומות בפנקסי מקרקעין. 3 סוגי פנקסים במדינה:
1-      פנקס השטרות- קרקעות שלא עברו הליך של 'הסדר קרקעות'. קרקעות לא מוגדרות.
2-      פנקס הזכויות- קרקעות שעברו הליך של 'הסדר קרקעות'. קרקעות מוגדרות.
3-      פנקס בתים משותפים- רישומי הבתים המשותפים (גם שני בתים באותה חלקה). §         % קטן, כמעט אפסי, של מגרשים אינו רשום באף אחד מן הפנקסים הללו, בעיקר במקומות רחוקים, שאדם לא מצוי בהם. בנסח טאבו נרשמים בעלי הקרקע, והמידע ניתן לציבור תמורת תשלום אגרה. בנסח היסטורי נרשמים הבעלים הקודמים.
רישום בכל אחד מהפנקסים הללו נחשב כרישום קנייני. כלומר רישום כבעלים מבטיח לנרשם זכות קניינית. הפסיקה תושפע ממיקום רישום הקרקע בפנקסים. תכנון העיר המודרנית מחייב רישום מדויק של הבתים והקרקעות, ואישור השלטונות נדרש לכל בניה בקרקע, כדי להבטיח שהתכנון העירוני ישמר. הסדר קרקעות:
עד לפני כ-100 שנה גבולות קרקע סומנו באופן לא מדויק, באמצעות נתונים פיזיים- ציוני דרך כגון אבנים, שיחים, עצים וכו'. לפני כ-100 שנה האנגלים המציאו שיטות מדויקות למדידת קרקע באמצעות מכשירי מדידה. במ"י אימצו את השיטה האנגלית וממשיכים בה גם היום. תוכנית מיפוי מדויק זו נקראה קאדאסטאר. כדי להעביר רישום קרקע מפנקס השטרות לפנקס הזכויות, על בעלי הקרקע להציג מסמכים המעידים על בעלותם על הקרקע. אם אין תובעים אחרים על הקרקע, לאחר הליך ההסדר (מדידת הקרקע ורישום מדויק) הקרקע נמחקת מפנקס השטרות, ונרשמת בפנקס הזכויות. במקרה של מחלוקת על הבעלות, הלשכה מפנה את ההחלטה לבימ"ש. לאחר מתן הפס"ד החלוט הקרקע נרשמת ע"י הבעלים בפנקס הזכויות.
לעיתים ההליך נמשך שנים רבות, אבל לאחר שאדם נרשם כבעל הקניין בפנקס הזכויות, כמעט  בלתי אפשרי לשנות את פרטי הרישום, ולהחזיר את הרישום על הקרקע לפנקס השטרות. כך, אם נעשה הסדר ע"י מי שאינו בעל הקרקע, והוא נרשם כבעל המקרקעין בפנקס הזכויות, לא ניתן לשנות את שמו. קביעת המחוקק נועדה לבסס מצב שבו הבעלות על הקרקע חד משמעית, ולא ניתן לערער על הרישום, אלא אם מדובר בטענות כבדות משקל. הסיבה- הצורך בסופיות ההליך. יש ערך חברתי לסיום סכסוכים, אף אם הפתרון אינו צודק. התועלת לטובת הציבור היא זו שבסופו של דבר משפיעה, וטובת הציבור מחייבת סיום ההליך. היות וניתן לפתוח את ההליך רק במקרים קיצוניים, 99% מהתביעות נדחות בבימ"ש- גם טענות של אי ידיעת קרוא וכתוב, שהיה בחו"ל וכדומה. 'עגלת' זכויות הקניניות במדינה צריכה לנסוע כמה שיותר מהר, כדי שניתן יהיה לבצע רכישה ומכירה של קרקע, אחרת לא ניתן יהיה לבצע כלל קניין בקרקע, והביטחון הקנייני ירד- תמיד יהיה חשש שמא הבעלות על הקרקע אינה של זה הרשום בפנקס הזכויות, ולכן הקניה עלולה להתבטל-