מבוא- הדרכת משפחות קשישים הסובלים מדיספגיה הפרעות בבליעה הן נפוצות ביותר בקרב אוכלוסיית הקשישים, ובמיוחד בקרב הקשישים המתגוררים במוסדות גריאטריים. הן מוגדרות כתחושת הפרעה בתהליך הבליעה, ונוצרת  מפגיעה בקשת רפלקס הבליעה. הספרות המחקרית בנושא מראה כי בקרב האוכלוסייה הכללית, 10% מהמבוגרים מעל גיל 50 סובלים מהפרעת בליעה כלשהי, ובקרב הדיירים בבתי אבות שיעורי ההפרעה מגיעים עד 40-60%. מעבר לכך, נמצא כי בקרב האוכלוסייה האמריקאית, 6-10 מליון איש לוקים במידה מסוימת של דיספגיה בכל נקודת זמן. (איל, 1997).
מקור הקושי בבליעה עשוי להיות:
•         הפרעה מכאנית •         הפרעה ביכולת התנועתיות של אברי הבליעה.
זוהי הפרעה שבחוסר מודעות וזיהוי היא בעלת פוטנציאל מסכן חיים, אך מאידך גיסא הטיפול בה הוא פשוט ואינו מצריך משאבים מיוחדים.
במחלקה בה אני עובדת ישנם דיירים רבים שסובלים מהפרעות בבליעה ונמצאים בסיכון לאספירציה.
המציאות המחלקתית כיום היא כזו, שבה מי שמבצע את ההאכלה שלהם הם צוות המטפלים, מטפלים פרטיים של הדיירים ופעמים רבות בני משפחה. חלק מדיירים אלו מקבלים גם הזנה דרך זונדה או גסטרוסטום, ובני המשפחה, שמטבע הדברים הם בעלי כוונה טובה ומעוניינים בהחלמתם, פעמים רבות סבורים שאם יצליחו להאכיל את הדיירים דרך הפה, הדבר יסייע בגמילתם מהזונדה ושיפור בריאותם.
כתוצאה מכך, ההאכלה המתבצעת על ידם היא לא תמיד בתיאום עם הצוות, לעתים באופן לא נכון (בשכיבה, במצב בו הדייר לא ערני מספיק או במתן מים העלולים לגרום לאספירציה) ולעתים בכמות שלא הולמת את הצרכים התזונתיים של הדייר. מטרת תכנית ההדרכה היא אם כן להעלות את רמת המודעות של המשפחות לנושא, לביצוע נכון ובטיחותי של ההאכלה ולסיבוכים האפשריים של קושי בבליעה. יודגש בפניהם שאמנם שיטות להאכלה בטוחה לא מהוות "תעודת אחריות" שמגנה מפני אספירציה, אך הן בהחלט מפחיתות את הסיכון לה.
בעבודה זו אציג את המחלקה בה אני עובדת כשדה הנבחר לביצוע תכנית ההדרכה למשפחות, אסקור את הספרות הרלוונטית בנושא ההפרעות בבליעה כרקע תיאורטי לבחירתו, ובנושא תהליך השינוי בארגון. בנוסף אראה מהו המצב המצוי במחלקה אל מול המצב הרצוי, ואסקור את השלבים הראשונים בתכנון תהליך השינוי שיתבצע.