החוג לתרגום ולעריכת תרגום דמותו של האב בסרט 'החיים יפים' כמתרגם אידיוסינקראטי- עבודת השוואה של סיטואציה מהסרט אל מול תיאוריות בתרגום מוגש כעבודה מסכמת בקורס חקר התרגום תאריך-13.8.2009
מבוא
            'החיים יפים' (באיטלקית La Vita è bella-) הינו סרט קומדיה טרגית שיצא לאקרנים באיטליה בשנת 1997 והפך עד מהרב לשובר קופות ברחבי העולם. הסרט, בכיכובו ובבימויו של רוברטו בניני, עוסק בנושא השואה מנקודת מבט שונה לגמרי מזו שהייתה אופיינית לרוב סרטי השואה שנעשו עד אז. הוא לא ריאליסטי בחלקו הגדול, ומטרתו היא לא תיעוד היסטורי של קורות העם היהודי בשואה, אלא סיפור מעשה בדיוני מנקודת ראותו של ילד איטלקי. הסרט מספר על גואידו אורפיצ'ה, יהודי שחי באיטליה בתקופה שלקראת מלחמת העולם השנייה, שנושא לאישה את דורה-מורה נוצרייה, ועם תחילת המלחמה נלקח עם בנו בן השש ג'וזואה למחנה ריכוז. האב מחליט לגונן על בנו בדרך לא רגילה-לשכנע אותו שהכל למעשה משחק שאמור להסתיים ברגע שאחד המשתתפים מקבל אלף נקודות, זוכה בטנק ומנצח את המשחק. במהלך המלחמה האב נהרג, אבל הבן ניצל, שורד את המלחמה וזוכה להתייחד שוב עם אמו בסופה. הסרט שזור מתחילתו ועד סופו בקטעים שאינם ריאליסטיים, מצחיקים ומשעשעים שלא יוכלו לקרות במציאות. המבקש לראות בסרט זה תיעוד היסטורי של תקופת השואה, לא יבוא על סיפוקו, היות שהוא רחוק מרחק מזרח ממערב מלנסות לעשות כן.  הקטע שנבחר לדיון הינו קטע באורך כשלוש דקות לקראת אמצע סוף הסרט, שבו האב והבן נכנסים למחנה הריכוז, הקצין הגרמני מגיע ושואל אם יש שם מישהו שמדבר גרמנית ויכול לתרגם את דבריו. האב מזדרז לענות 'כן', (לפני שמישהו אחר יספיק לעשות זאת, והבן יבין את דבריו האמיתיים של הקצין) והאב מתחיל ב 'תרגום סימולטאני' של דברי הקצין, שהוא כמובן רחוק מאוד מתרגום אמיתי, בהתאם לכוונותיו של האבא.
הקטע הינו הומוריסטי, במהלכו נשמעות צעקות בגרמנית והוראות שנאמרות בתוקפנות, אותם האב 'מתרגם' לדברי הלצה, קשוחים כביכול שנוגעים למשחק שהמציא, כשמטרתו היא אחת- לעורר בילד אמון, להרגיע אותו על ידי הסתרת מציאות מכאיבה שלא יוכל להתמודד אתה ולעזור לו לשרוד עד סוף המלחמה.
העבודה מבקשת לדון בקטע זה מתוך הסרט, לאור שתי פרדיגמות שונות בתרגום: התיאוריה הדסקריפטיבית של גדעון טורי, שדנה בחשיבות תהליך התרגום ובתוצר, ומזכירה תרגום אידיוסינקראטי כדרך התנהגות אפשרי ע"י המחבר. בהקשר זה, תובא לדיון גם התיאוריה  הפוסט סטרוקטורלית של ז'אק דרידה, שעוסקת ב 'מות המחבר' ובחשיבות המתרגם כיוצר יצירה מקורית משלו. למרות שהסרט פותח כר נרחב לדיון מעמיק בנושאים פסיכולוגיים שונים, בנושאי גידול ילדים ובנושא המפגש התרבותי הקשה והמורכב בין עולם הילדים והמבוגרים, אנסה להתמקד בעבודתי בתיאוריות הנוגעות לתרגום בלבד על כל הכרוך בו, מתוך התייחסות להצגה של האב, כאל תרגום. אם כן, תחילה יובא המונולוג של הקצין הגרמני מתורגם לעברית, אל מול המונולוג של האב הדובר איטלקית. זאת מתוך כוונה לעמוד על השוני הרב בין שני המונולוגים, אך גם על הדמיון המועט ביניהם. לאחר מכן ייערך דיון בכל אחת מן הפרדיגמות שהוזכרו לעיל, הכולל הצגה של עיקרי הדברים באופן כללי ואחר כך כיצד באו לידי ביטוי ספציפית במקרה של הסרט, כיצד השפיעו, אם השפיעו, ומה ניתן ללמוד מהן על המונולוג בסרט ועל תרגום בכלל.
לסיכום תובא דעתי האישית והמסקנות שניתן להסיק מהעניינים שנידונו בעבודה.