מבחר שירים וסיפורים של נורית זרחי  "הו" / נורית זרחי "שני אנשים יושבים זה מול זה איש יושב בקפה ואישה מולו היא מביטה ברחוב הוא מביט בשמיים אנשים עוברים אצלה עננים אצלו.
עכשיו התחלפו היא מביטה בשמיים והוא ברחוב הוא מולה היא מולו ואף אחד מהם לא אומר מילה או אולי כשלא שמעתי הם אמרו בשקט הו".
זוהי דוגמא נוספת לשלושת הדוגמאות שאיילה כהן מנתחת במאמר על השימוש של נורית זרחי בזוויות קולנועיות.
מלבד שתי השורות האחרונות שבשיר של ה"מישהו" שמתבונן בשניים, ניתן לראות את השיר מנקודת ראות של מצלמה שמצלמת באופן מכני וקולטת את השניים.
שני אנשים יושבים בבית קפה . בית קפה הוא מקום של מפגש חברתי,שמח, מלא המולה ורעש, בו מצטלבים מבטים. זוהי סיטואציה של חברה המבוססת על מילים ומבטים. על ראייה ועל שמיעה. אנו פותחים ערוצי מגע לאחרים ואחרים נפתחים אלינו.
בשיר בולטת הסיטואציה בניגודה הפנימי.
יושבים שני אנשים המנוכרים זה לזה  ומרוחקים זה מזה.
ארבעת השורות הראשונות מאפשרות היווצרות של קשר ,  הם יושבים זה מול זה, הם יכולים ליצור מגע.
בשורות אלו השניים יושבים יחד – "שני אנשים יושבים זה מול זה" , אולם לחוד – "איש יושב בקפה ואישה מולו".
המילה "מול" גם מסמלת משהו של התנגדות , התמודדות "מול", נגד.
כשיש גבר ואישה הדבר נותן הקשר רומנטי, סיכוי לאהבה בין הגבר לאישה.
השורה החמישית מבשרת על שינוי "היא מביטה ברחוב הוא בשמיים…".
למרות מיקומם הקרוב, יש אפשרות פיזית לקשר עין אולם הם לא מביטים זה בזה, הם עיוורים זה לנוכחותה של זו. יש תחושה של …
**העבודה ללא מקורות