ניצולי שואה זרים ואחרים בקולנוע

מוסד לימוד
סוג העבודה
מספר ממ"ן 12
מקצוע
קורס
מילות מפתח ,
ציון 100
שנת הגשה 2010
מספר מילים 4042
מספר מקורות 3

תקציר העבודה

א.      המאפיינים של "הקולנוע האמביוולנטי" ו"הקולנוע המצומצם" מהסרטים "הקיץ של אביה" לעומת "ארץ חדשה" – המאפיינים של ניצולי השואה ושל הותיקים. ב.      דיון בדמויות הניצולים בשני הסרטים.
מיקוד בדמותה של הניה ב"הקיץ של אביה" לעומת דמותם של אנה, יאן ושוורצמן "בארץ חדשה" ציון 100 הבסיס לניתוח הקולנוע האמביוולנטי והקולנוע המצומצם בכדי לדון ולנתח את מאפייני הקולנוע האמביוולנטי והקולנוע המצומצם אציג את תפיסתם של שני חוקרים שהיוו בסיס לניתוח המאפיינים. ע"פ חוקר התרבות איתמר בן זוהר, התרבות היא מערכת הכוללת בתוכה את הכלכלה, הפוליטיקה אומנות וכדומה. כל תחום הוא מערכת תרבותית עצמאית המתנהלת ע"פ קודים משלה, כאשר כל תחום או מערכת כזאת מקושרת עם מערכות אחרות. בנוסף קיימת היררכיה בין המערכות השונות כאשר היא משתנה מעת לעת בהתאם לאקלים התרבותי והמקום.  כך שבעת אחת יכולה מערכת הדת להיות הדומיננטית ולהיות במרכז, בה העת שהאומנות תהיה בשוליים ובעת אחרת האומנות  תהווה את התרבות הקנונית והדת תתפוס את החלקים הלא קנוניים של המערכת. את יחסי כוחות אולי ניתן להשליך על הקולנוע בישראל:  עד שנות השישים הנרטיב המרכזי ששלט בקולנוע היה נרטיב העל הציוני שעסק באופן מגמתי בהחצנת הגבר העברי החדש הכובש את השממה וגואל את היהודים, כאשר הרחק  בשוליים,  נדמו סיפוריהם של ניצולי השואה וקיבלו את ביטויים רק בסב- טקסט. ע"פ תיאורית התרבות כמכלול מערכות, בחלוף הזמן הצטמצמו הפערים בין המרכז לשוליים ובסרטים החלו להופיע סיפוריהם של ניצולי השואה  שנדדו מהשוליים למרכז. כל מה שהיה חבוי בסב-טקסט של הסרטים המוקדמים קיבל כעת ייצוג רחב של הגלות והתרבות הגלותית של ניצולי השואה שאף חלחלו בחברה הישראלית.
השינוי הזה בקולנוע החל מסוף שנות השבעים וניכרו בו מספר מאפיינים: דמויות ניצולי השואה משוחזרות אך עמדת השיפוט ביחס אליהן מרוככת וסלחנית ואף מקבלת הכשר. למשל תכונות של רגשנות ופחד שלא היו בלקסיקון של הקולנוע המוקדם, מקבלות כעת ביטוי ולגיטימיות. הבקיעים החבויים בחברה הציונית נחשפים, כמו למשל הביקורת על הגבריות הישראלית שאת מקומה תופס לעיתים גבר בעל תכונות נשיות. בסרטים מסוימים מתבצע תהליך "חניכה" הפוך לזה המופיע בסרטים המוקדמים, כמו הצגת התכונות הגבריות באופן שלילי כשלבסוף הגבר העברי נגאל ולומד לעמוד על שבריריותם של ניצולי השואה ומכיר בתכונותיהם הנשיות ואף מגלה את עדיפותן. החוקרת נירה יובל- דייויס טוענת  שהפלורליזם החברתי הנהוג במערב אשר מבוסס על הכרה בשוני הקיים בין תרבויות, הוא למעשה מתעלם מקיומן של עמדות בתוך קבוצות המיעוט. פלורליזם זה רואה בקבוצות המיעוט ומציג אותם כגוף הומוגני ושונה מהתרבות ההגמונית כאשר המבנה שלהם אינו מאפשר שיח וחלוקי דעות בקבוצה. למשל לא נתן להכליל נשים במדינה מסוימת כקבוצה אחידה ורק בגלל שהמגדר שלהן משותף, הרי בתוך קבוצה זו יש הבדלי מעמד גיל ומצב כלכלי דת ועוד. הפלורליזם החברתי מתעלם גם מיחסי הכוחות בתוך קבוצה. למשל קבוצת המיעוט יכולה לכלול בתוכה אנשים שהם ממעמד שונה, כמו כן הפלורליזם נוטה להדגיש את השוני בין המיעוטים  האתניים ונמנע מלהדגיש את המשותף בניהם. למשל ההפרדה בין מיעוטים כשהרקע
הוא גזעי (שחורים הספנים ואינדיאנים בארה"ב). כאן יובל דייויס מציעה מודל אלטרנטיבי המבוסס על שני תהליכים הנקראים "שורשיות" ו"והסטה".
ע"פ המודל, כל פרט מכיל בתוכו את היסודות של קבוצתו והן את זהותו האישית וכדי להבין פרט מקבוצה אחרת, עליו להסיט את שורשי קבוצתו וזהותו.
התנאים של מודל זה, שבזמן תהליך ההסטה אין לשכוח את הערכים והדעות של קבוצתו ושלו וכמו כן, אסור לו להפוך את "האחר" להומוגני. כל אחד יכול להתחבר לפרט בקבוצה מסוימת מתוך עניינים משותפים ואין זו חובה להתחבר לכל קבוצה, למשל מודל כזה התקיים במפגש בבולוניה ב 1992 בין פמיניסטיות ישראליות פלסטיניות ואיטלקיות. המארגנות האיטלקיות דאגו שהעמדות השונות של הנשים יוכרו ויכובדו ושיש להן הזכות לשמור את שורשיהן, אך בבואן להתמקד בנושא הפמיניזם, עליהן להסיט הצידה את שורשיהן וזהותן.
לפי תפיסתם של חוקרים אלה נוכל כעת לדון במאפייניהם של הסרטים המאוחרים אשר מנסים לבחון את הסרטים המוקדמים באופן התמודדותם על יחסי הכוחות של מרכז ושוליים בחברה הישראלית. ספר הקורס והתיאוריה של יובל דייויס מציעים לחלק את סרטי שנות השמונים והתשעים לשני ז'אנרים: הקולנוע "המצומצם" והקולנוע "האמביוולנטי".
***העבודה ללא מקורות