סוגיות בחינוך מיוחד ממ"ן 13
תשובה לשאלה 1.
הגישה הפסיכולוגית-חינוכית: הגישה מגיעה מתוך הצוות המחנך של הילד הכולל את  המורים והיועצים בביה"ס, הגישה מתייחסת להפרעה רגשית ומזהה סטיות בהתנהגות בלבד, תוך כדי פעילות הילד במסגרת בית הספר.                                                                                                                                       הגישה נועדה להגדיר מצב נתון ובשל הצורך לטפל בהתנהגות החריגה של הילד המפריעה להתנהלותו התקינה במסגרת החינוכית (גן או בי"ס).                                                                                                        בשל הצורך להגדיר ולסווג את סוגי ההפרעות,אובחנו  שלושה סוגים מוגדרים של הפרעות רגשיות: הנמנעים, התוקפנים והמוסחים.
הגישה הפסיכיאטרית: הגישה מקובלת על פסיכיאטרים ופסיכולוגים קליניים ומבחינה בהפרעה רגשית אצל ילדים ומתבססת על התנהגות נצפית.                                                                    בכדי לקבוע את סוג ההפרעה נכתב ספר בשם DSM ובו סולם המגדיר את כל סוגי ההפרעות הרגשיות, בכדי לקבוע את סוג ההפרעה, הספר מציג את כל סוגי  ההפרעות הרגשיות הקיימות.                                                                                                                                     חלק מההפרעות המופיעות בספר הינן:הפרעות פסיכוטיות קשות והפרעות נוירוטיות קלות יותר.
ההבדל בין הגישה הפסיכיאטרית לגישה הפסיכולוגית –חינוכית  –                                                          אופן מתן הדיאגנוזה בגישה  הפסיכולוגית חינוכית על בסיס הדרך לזהות את הבעיה הקיימת- בגישה הפסיכולוגית חינוכית – ע"פ הערכת סטייתו של הילד מהנורמה- לדוגמא – רגשי נחיתות (בעיות אישיות) או הפרעות בכיתה, הריסת חפצים וחוסר שקט (התנהגות חיצונית)  – מנגד – הגישה הפסיכיאטרית מסתמכת על צפייה בהתנהגות, מחפשת התנהגויות כפייתית אובססיבית, מחלות נפש, כמו סכיזופרניה או פראנוייה.
ההבדל בהבנה בהפרעות רגשיות בין שתי הגישות הינו באופן הטיפול ובאופן האבחון.
…