הקשר בין חרדת פרידה אימהית כדפוס התקשרות אמביוולנטי וניסיון אימהי, לבין דפוס שינה משותפת של האם עם הילד

מוסד לימוד
סוג העבודה
מקצוע
מילות מפתח , , , ,
שנת הגשה 2010
מספר מילים 8060
מספר מקורות 43

תקציר העבודה

הקשר בין חרדת פרידה אימהית כדפוס התקשרות אמביוולנטי וניסיון אימהי, לבין דפוס שינה משותפת של האם עם הילד.
עבודה סמינריונית בקורס:
שינה והפרעות שינה בילדות תוכן העניינים
                        מבוא
…    3-7                                       שיטה …   8-12
                                                משתתפים -..   8
                                                כלים   8
                                                הליך   9
                                                תוצאות –.
9-12
                        דיון –   13-15
                        ביבליוגרפיה -…   16-19
                        נספחים    20-28
                                                טופס הצהרה על הכנה עצמית של העבודה-..   20                                                                                                 פורמט השאלון שהועבר לנבדקות –  
2 1-28
תקציר במחקרי נבדק הקשר בין חרדת פרידה כדפוס התקשרות אמביוולנטי אצל אמהות לילד ראשון, לבין דפוס שינה משותפת של האם עם הילד. שאלת המחקר הייתה: כיצד, אם בכלל, ניסיון אימהי מתווך בין רמת חרדת פרידה אימהית (היכולה להעיד בין היתר על דפוס התקשרות אמביוולנטית) לבין אימוץ דפוס של שינה משותפת?
היות ובמחקרים קודמים נמצא קשר בין דפוס התקשרות בוגר אמביוולנטי לבין חרדה כללית, מצוקת פרידה וקושי בהתמודדות במצבי לחץ, והיות ונמצא קשר בין מצוקת פרידה הורית לבין שינה משותפת של ההורה עם ילדו, שיערתי כי אמהות שיאופיינו כבעלות חרדה ומצוקת פרידה ברמה גבוהה יטו יותר לאמץ דפוס של שינה משותפת אם יש להן ילד אחד מאשר יותר ילדים וכן כי אמהות שיאופיינו כבעלות דפוס התקשרות אמביוולנטי, יטו יותר לאמץ דפוס של שינה משותפת עם ילדן, אם יש להן ילד אחד מאשר יותר ילדים. לצורך בחינת ההשערות הועבר ל-100 אמהות לילדים בגילאי 2-4 שאלון הבודק את דפוס התקשרותן, שאלון הבודק את רמת החרדה שלהן ושאלון הבודק את איכות השינה של ילדן. בהתאם להשערתי הראשונה נמצא, כי אמהות לילד ראשון שאופיינו כבעלות חרדה ומצוקת פרידה ברמה גבוהה, נטו לישון עם ילדן יותר מאמהות ליותר ילדים.
לעומת זאת, בניגוד להשערתי השנייה, לא נמצא קשר בין דפוס התקשרות אמביוולנטי לבין דפוס של שינה משותפת בין אמהות לילד אחד לבין אמהות ליותר ילדים. מממצאי מחקרי ניתן ללמוד עד כמה חרדת פרידה אימהית קשורה לשינה משותפת בעיקר אצל אמהות לילד ראשון, מה שיכול להוות בסיס להרחבת בסיס הידע בתחום ההתקשרות הבוגרת והשינה בהתייחס למיקום הילד בתא המשפחתי ולמידת החרדה האימהית הנובעת מכך.