תוכן עניינים
1. מבוא.                                                                                                           
2
2 . הניאוריאליזם האיטלקי ומאפייניו.                                                                 
3
3 . תקופת הכתיבה של פליני.                                                                              
4         
4 . תקופת היצירה הניאו-ריאליסטית של פליני.                                                                  7
            4.1.
הממד הפסיכולוגי.                                                                           7
             4.2. הממד האסתטי.                                                                             13
             4.3. הסיומים והנס הניאו-ריאליסטי.                                                      16
5. ביקורת על פליני ותרומתו לניאוריאליזם.                                                         19

6 . סיכום.                                                                                                         23
ביבליוגרפיה ופילמוגרפיה.                                                                                  24

1 . מבוא
התנועה הניאו-ריאליסטית קיוותה והאמינה כי באפשרותה להתרחק מהתעשייה ההוליוודית, ולפנות לבחינה ממשית של המציאות הקשה באירופה שלאחר שנות המלחמה. הממד הריאליסטי בגישה זו היווה את נקודת המוצא, והמצב החברתי עמד במרכז הזרקור שהציבה הגישה. אל תוך גישה זו גדל פדריקו פליני ככותב צעיר, אשר תחילה נצמד ליסודות הניאו-ריאליסטיים, בשל היותם חלק מהמערכת אליה צמח. אך עד מהרה החל פליני להשיל מעליו את המעטפת הניאו-ריאליסטית, ואף שסרטיו עוד עמדו על היסודות שירש מהניאוריאליזם, השתנה אט אט הקולנוע שלו לקולנוע אחר, קולנוע אישי המדגיש את האינדיבידואל ואת עמידתו מול קשיי הקיום והבדידות האנושית. עבודה זו תבחן את האופן בו הניאוריאליזם עיצב את פועלו ויצירתו של פליני. תחילה תיבחן דרכו של פליני אל תוך העולם הניאו-ריאליסטי, השנים בהן עבד עם רוסליני וסייע לכתיבת סרטים המהווים את עמודי התווך של התנועה הניאו-ריאליסטית (רומא עיר פרזות, פאיזה). כבר בשלב זה ניתן יהיה להבחין בניצני חריגתו של פליני מהמסורת הניאו-ריאליסטית, ניצנים שניתן לעמוד עליהם רק בדיעבד. לאחר מכן, תיבחן התקופה המכונה "התקופה הניאו-ריאליסטית של פליני" אשר במהלכה הלך והתרחק פליני מהניאוריאליזם. התרחקות זו התרחשה גם בשל עובדת הדעיכה של הקולנוע הניאו-ריאליסטי באותן שנים, אך הסיבה הספציפית לפליני קשורה בהתפתחות סגנונו האינדיבידואלי, אשר הובילה לרצח אב סימבולי (הלוא הוא רוסליני), גם אם חלק מהערכים שהנחיל לו זה המשיכו עמו לכל אורך יצירתו, ערכים כגון רגישות ואנושיות. בתקופה הניאו-ריאליסטית של פליני, ניתן להבחין כי הדגש עובר מהנסיבות החברתיות אל נסיבות אנושיות רחבות יותר, וממוקד של הנעה חברתית, אל עבר דמויות מורכבות יותר מבחינה פסיכולוגית המונעות על ידי היגיון רגשי וקיומי. בחלק זה ייבחנו הסרטים: הבטלנים, לסטרדה, הרמאים ולילות כביריה, הן מבחינת הממד הפסיכולוגי המתגלה בהם, מבחינת הממד האסתטי והקרקסי, ומבחינת הסיום של סרטים אלו. כמו כן, ייבחנו היסודות הניאו-ריאליסטיים העוברים בכל הסרטים הללו כחוט השני, אך גם הולכים ומאבדים מחשיבותם בהדרגה.  בסיום, תציג העבודה את נטיית התנועה הניאוריאליזם להוקיע מתוכה את פליני, שנתפס כבוגד בערכים. לצד זה, תוצג גם זווית ראייה שונה הרואה את פליני דווקא כדמות מרכזית בהרחבת הגדרת הניאוריאליזם, וכאיש אשר התאים את הזרם לתקופה אחרת, תקופה בה הניאוריאליזם הקלאסי כבר לא היה עוד מתאים, היות והנסיבות באיטליה השתנו כליל.