תוכן עניינים:

1 .       מבוא
2 .       מהי מחלת האנורקסיה נרבוזה?
3 .       "מלבושיה" של מחלת האנורקסיה – סקירה היסטורית עד לעידן החדש
4 .        דימוי גוף האישה בראי תרבותי-חברתי כגורם למחלת האנורקסיה  5.       התפתחות מחלת האנורקסיה בגיל ההתבגרות
6 .       שיטות טיפול במחלת האנורקסיה בעידן החדש 7.       דיון וסיכום התמורות הרבות שחלו בחברה הובילו למשבר ולשינוי בין היתר, גם ביחס לתפקידה ולמעמדה של האישה. מקדמת דנא, היה גוף האישה מוקד לשינויים חברתיים ששיקף את התהפוכות שחלו בחברה. הרוב הגדול של החולים הן נשים, הנקלעות ללחצים ולציפיות סותרות של תקופה המאופיינת בשינוי ניכר בתפקידה של האישה. כאמור, שינויים אלו באים לידי ביטוי, בשינוי מעמדה של האישה ותפקידה במסגרת התא המשפחתי, קבלת זכות בחירה וממשיך לכדי דימוי האישה; כאישה קרייריסטית, עצמאית, בעלת כוח ועוצמה בתחומים השונים, אשר בימים עברו כלל לא היו נגישים ופתוחים בפני האישה. הילס (Heelas, 1996), מציין כי תהפוכות אלו יצרו משבר בחברה אשר בסיומו הוביל לדרך חיים חדשה. הוא מוסיף וטוען, כי במהלך ההיסטוריה היו איזכורים שונים מסוג העידן החדש, בעיקר אחרי משברים חברתיים והיה יכול להגדיר את השינויים ביחס לאישה, על כל המשתמע מכך, כחלק מהעידן החדש. דרך חיים החדשה, או, העידן החדש משתקף בהגדרה של שינויים יומיומיים. בתקופה זו, מתרחשים שינויים בחברה התופסים תאוצה, ובהתאם לכך, חלים תכתיבים חברתיים- תרבותיים חדשים. לפיכך, חלק נכבד מהאוכלוסייה שעוד לא הספיק להסתגל לתכתיבים החברתיים- תרבותיים קודמים, נאלץ להתמודד עם שינויים חדשים. בעקבות כך, הפרעות האכילה הפכו לאמצעי התמודדות עם המציאות החדשה בעיקר בקרב נשים ונערות. איבוד האותנטיות, איבוד השליטה, תחושות הניכור וההתבדלות, התרחקות מה"אני" האמיתי ועוד, הינם תוצר של החיים המודרניים. שינויים אלו ואחרים, ביחסה של החברה כלפיי האישה, ופתיחת הזדמנויות בפניה בשם ערך השוויון, הובילו נשים רבות לתחושה של אנומיה כלומר, איבוד שליטה, בלבול, תהייה ואף למשבר. למרות השינויים הקוסמטיים של החברה, ביחסה ובתפיסת האישה, לא התנערו מהתפיסה המסורתית כי אחד מתפקידיה הבסיסיים והחשובים של האישה הינו, גידול הילדים וניהול משק הבית. כל אלו תחת הכותרת אמא טובה ורעיה ולמופת. כתוצאה מאי השינויים הפנימיים, והמהותיים של החברה כלפי האישה, מצופה ממנה באופן לא גלוי לנהל "חיים כפולים". פירושו של דבר; כלפי חוץ, עליה לעמוד בסטנדרטים של אישה קרייריסטית ועצמאית, ומבית לתפקד כאם וכרעיה, כשמעל כתפיה לא הוסרה שום אחריות. כך נוצר מצב בו עליה לעמוד בציפיות משני הכיוונים. מחד, לממש עצמה, ומאידך, לנהוג על פי הגישה המסורתית כאישה על כל המשתמע מכך. מכאן ניתן לומר, כי ההסבר לתהייה ולבלבול נעוץ בכך, שהתפקידים של האישה בעבר היו יותר ברורים, ומוגדרים זאת בניגוד, לימינו בהם התפקידים נראים ערטילאיים וחסרי הגדרה. הצורך להתמודד עם הדרישות והאתגרים שמציבה  החברה והלחץ שמתלווה אליו, עלולים להביא להתפתחותן של הפרעות נפשיות, בהן הפרעת אכילה. יש מחלות והפרעות על סוגיהן השונים שמקובל להתייחס אליהן כאילו הן מושפעות מן התרבות שהן מתפתחות בה. אנורקסיה נרבוזה היא אחת מאלה. הפרעות האכילה הפכה לנפוצה בעיקר בשנות השישים של המאה הקודמת, והיוותה  דרך עבור נשים רבות להתמודד עם המשברים שנוצרו כתוצאה מהשינויים (דנה ולורנס, 1999).  גורדון (1991), מגדיר את הפרעות האכילה בכלל, ואת האנורקסיה בפרט, כ"מגיפה חברתית". לטענתו, ישנם מספר גורמים בעלי יחסי גומלין אשר תרמו להתרחבות התופעה; תמורות בתפקיד האישה,  החשיבות החברתית שמייחסים ליופי הגופני המתמקד במבנה גוף רזה, והקושי הגובר במעבר מנעורים לבגרות.
עבודה זו, כתובה בלשון נקבה משום שהפרעות האכילה ובפרט, האנורקסיה נרבוזה פוקדת לרוב את המין הנשי, בעיקר נערות בתקופת גיל ההתבגרות. אין זה אומר, כי גברים ונערים אינם סובלים מהמחלה אך, מספרם מועט ביחס לנשים. הספרות המקצועית מעידה, כי הסיבות לשורשי המחלה הינם תוצאה של גורמים חברתיים-תרבותיים, פסיכולוגיים, ואישיים המתאפיינים בעיסוק יתר של הפרט בגופו, מבנה ומידותיו של הגוף,הרכבים תזונתיים ,ונקיטת התנהגויות אכילה ודרכים לקויות ונוקשות המזיקות לבריאותו. יש לציין, כי קיימות גישות שונות נוספות היכולות להסביר את המחלה מזווית שונה. החשוב הוא לזכור שלא ניתן להצביע על גורם אחד וודאי לפרוץ המחלה.  יש להתחשב בקונספט הכללי ולבחון כל מקרה לגופו. בעבודה זו, אדון על מחלת האנורקסיה נרבוזה בהיבטים חברתיים- תרבותיים כגורמים למחלה אשר תופסת תאוצה רבה בעידן הניו אייג'. אדון במניעים המגוונים למחלה, דרך השקפותיהם של הוגים שונים בתפיסתם את המניעים למחלת האנורקסיה. פעמים רבות מקורה של הבעיה אינה באנורקטית עצמה אלא, בחברה בה היא חיה, אשר מביאה אותה לבטא את עצמה בדרך ההרעבה העצמית. כמו אסיר השובת רעב, כך גם היא, בתת המודע שלה, אסירה של חברה תובענית "המכריחה" אותה להתנגד לה.
שביתת הרעב, ההתנגדות, מתחזה לדיאטה ולשמירה על משקל, אך בבסיסה זוהי התנגדות לדבר-מה שהחברה מנסה בכוח "לדחוף לה" מבחוץ: רעיון שונה, דעה אחרת, פעולה לא רצויה, יחסי-מין בכפייה, צורת התנהגות שנדרשת ממנה ואשר מתנגשת עם ה"אני הפנימי" שלה – כל אלה יכולים להיות מושא להתנגדותה, ולצורך שלה בהתגוננות. הרעבה עצמית, כלומר, אנורקסיה, הנה תמרור המתריע על קשיים בחיי הנערה, אם במעגל המשפחתי הקרוב, בסביבת הלימודים שלה, או בין חבריה. חסימת הפה בפני המזון הנה בעצם חסימת אזור הגרון, וחסימת האמצעי המילולי לביטוי רגשותיה הפנימיים.
ברצוני לציין, כי בעבודתי היריעה קצרה מלהכיל את כל הגורמים החברתיים- תרבותיים לפרוץ המחלה. לכן, אתמקד בשלושה גורמים עיקריים המהווים חלק מהותי בתרומתם למחלת האנורקסיה. הראשון, הוא התמורות שחלו לאורך ההיסטוריה ביחסה ובציפייה של החברה לגבי תפקידה ויכולתה של האישה. הגורם הנוסף הינו, העיסוק ההולך וגובר בדימוי הגוף מה נחשב ל"יפה" ול"רצוי". כיום רזון נחשב למרכיב בסיסי ויסודי באידיאל היופי הנשי המוכתב על ידי התרבות. הסטריאוטיפים התרבותיים המוצגים, ביחס לשומן ורזון משפיעים ויוצרים קשר אסוציאטיבי חזק בין הצלחה בחיים וקריירה לבין רזון. יחסה של החברה להשמנה ורזון, וכן האתגרים העומדים בפני האישה המודרנית מספקים קרקע נוחה להתפתחות תופעת האנורקסיה. גורם שלישי, ואחרון הוא גיל ההתבגרות. המחלה פורצת בעיקרה בתקופה זו, הפרק זה יעסוק ויסביר את הגורמים לפריצתה.
שלושת הגורמים מושפעים קשר ישיר מקצב התנועות של הסדר העולמי. הפרעת האכילה היא מחלה שניתן לכנותה כמחלה בת העידן החדש. לדבריי הניגרף (Hanegraff, 1998), דת העידן החדש נולדה ממסורות פנימיות בתרבות המערבית. תהליכים היסטוריים של תרגום מחדש באופן יצירתי, של מסורות אלו תחת התרומה של המודרנה, הם חיוניים להבנה של העידן החדש. כאמור, התפיסות של גוף אישה "יפה" השתנו במרוצת הזמן, ההעדפה החברתית בעידן החדש היא של נשים רזות מאד. הרזון במאה ה- 16 למשל, בתקופה האליזבתנית, הרזון זכה להערכה חברתית, ולצריכת המזון הייתה משמעות מעבר להישרדות גרידא (דנה ולורנס, 1999). יחד עם זאת, היו זמנים בהם התפיסה של אישה יפה הייתה אישה בעלת מבנה גוף מלא, בעלת קימורים, ירכיים מלאות, חזה שופע, ישבן עגלגל וכו'. כלומר אישה הייתה אמורה להיראות נשית בעלת איברים שופעים ומלאים (מאיר, 2005). מרלין מונרו שהייתה סמל מין בשנת החמישים של המאה הקודמת,  הייתה נחשבת כיום לשמנה.