דמוקרטיה ודמוקרטיזציה בעולם הערבי-  12021
                           מטלה מסכמת                     חוקה ומשפט בעולם הערבי במסגרת הנושא: מושג החוקה והחוק וגלגוליו בארצות ערב והתפתחות מערכות משפט ואכיפה במזרח התיכון תאריך הגשה :
5 .12.06  –    ד בטבת  תשס"ז    מדינות ערב ( כמו ישראל ) נעות במצע התנגשות בין דת ומדינה – מחד , החוקות בעולם הערבי הינן חוקות ליברליות המבטיחות את זכויות האדם : חופש הדיבור, האמונה הדתית , זכויות הקשר הרחב שלהן, מאידך, במדינות הערביות ישנו משטר אוטוקראטי , המשטרים לא דמוקרטים ונשאלת השאלה כיצד ניתן להסביר את המתח בין החוקות המאוד ליברליות לבין היותן לא דמוקרטיות. כמובן כאשר אנו באים ומבקשים לנתח מודלים חוקתיים במדינות ערב, ניתן לדבר על כמה מודלים מובחנים החוצים את גבולות המדינות השונות, הזמן והמקום. המודל הליברלי, או זה השואף לכיוון הליברלי, והמצוי בעיקר במצרים, ובחיתוליו גם בלבנון ; מודל אסלאמי, המצוי בסעודיה;  מודל מסורתי, המצוי במדינות המפרץ הפרסי.
   אמנם ישנו  עקרון הפרדת הרשויות באיראן ( משטר האייטולות הקיצוני ) אך האם הוא מעיד על תהליך של  אמיתי של הטמעה דמוקרטית או מעין יצירת מצע נוח לשליטים לבצע את רצון האל בלבד . האם זה נכון לומר כי החוקות במדינות ערב השונות יוצרות מצע נוח  וכיסוי לפעילותם של משטרים אפלים ומושחתים כפי שהיטיב לכתוב מלאת (
1 992 ) כי "החוקות הן אלא בבחינת אות מתה".   החוקות בעולם הערבי מייחסות חשיבות רבה לזכויות האדם, והן  מנסחות זכויות אלה באופן מוחלט ובלתי מותנה, על פי המסורת החוקתית הליברלית. אך בשל אופי המשטרים, זכויות אלה נרמסות לעיתים קרובות על סמך שיקולים פוליטיים, דתיים, מנהגים או ביטחוניים .
תחילה ( בעזרת האנציקלופדיה לאסלאם המודרני )אתייחס לתפיסה התיאולוגית של הקוראן שללא ספק מהווה  גורם מכריע  בכל הקשור להתנהלות המשטרים הערבים  והחברה הערבית בפרט ביחס לחוקה ולמשפט במדינות תפיסה חד משמעית שאין עליה עוררין . הדת מהווה את הפתרון היחיד.  נשאלת כמובן השאלה האם השריעה האסלאמית משמשת כסות להביש בו תפיסות  ליברליות, או לעיתים מקור להגבלת האופי המוחלט של חירויות הפרט בהתאם לשיקולי ביטחון, דת, מסורת או מנהג.
אציג את מאמרו  של אלי ( כדורי 1993 ) המציג את צמיחת החוקות בעולם הערבי ומנמק ובוחן  מדוע נכשלו הניסיונות לייסד ממשלה  פרלמנטארית וחוקתית בעולם הערבי? מדוע  נכשלו                                                                
1 ניסיונות  דמוקרטיזציה ברוח המשטרים המערביים (בריטניה וצרפת) במזרח התיכון?  והאם אותן סיבות ממשיכות להיות רלוונטיות גם לימים אלה. לשם כך יש לבחון את הניגוד שבין חוקי המערב  ובין השריעה ( שאליה אתייחס בהרחבה מאוחר יותר) . מאמרו של עלי  ( Ali) – ( מרצה                                                                        בכיר לחוק הפלילי וקרימינולוגיה באונ' האמירויות) מתאר את הניגוד הקיים דרך הצגת מערכת המשפט הפדראלי של מדינת האמירויות הערביות המאוחדות במפרץ הפרסי .
הבחינה תעשה גם דרך מאמרו  של  מלאת , ( פרופסור למשפטים באיחוד האירופי ומשמש גם כדירקטור של המרכז חוק ומשפט  לאסלאם והמזרח התיכון    )  העוסק במאמרו בסוגיית הפרדת הרשויות באיראן שלכאורה עיקרון הפרדת רשויות הוא  מהותי ביותר והחשוב ביותר על מנת שמדינה דמוקרטית תתפקד ככזאת, אך ישנה גם מועצת הנאמנים המונעת כל חקיקה אשר אינה נראית לה. דרך הצגת המאמרים השונים והחוקרים המלומדים  אנסה לענות על שאלת המחקר:
באיזה מידה  החוקות   במדינות ערב משמשות ככיסוי דמוקרטי למשטרים אוטוקראטיים   ?
תוך בחינת מס'  מדינות ערביות  כאירן, סעודיה ,מדינת איחוד האמירויות, לבנון  ומצרים.
  השערה :
  החברה הערבית היא למעשה חברה שתפרה לעצמה חוקה במוסדות הפרלמנטאריים מבלי שבתרבות שלה יש מקום לריבונות של העם, הריבונות העממית. וכי הפרלמנט, החוקה ובתי המשפט  שקיימים  במדינות הערביות, הם סוג של  טרנספורמציה מודרנית מזויפת , מעקרון  השורא אל עקרון הפרלמנטריזם. כלומר עקרון הריבונות הפרלמנטארית משמש כמעין כסות ליברלית מודרנית דמוקרטית  לאותם משטרים אפלים  ואני אנסה להציג את הסיבות לכך , סיבות אשר יחזקו או יפריכו את  ההשערה שלי  על פי המאמרים הבאים בהמשך .